למה טענתי שההצגה "דג מוסר" היא "דוחה, עלובה, עצובה"

מיכאל הנדלזלץ מסביר בהרחבה מה עומד מאחורי מילות הגנאי החריפות במיוחד שהדביק למחזה המוצג בתיאטרון הקאמרי, ולמה אינו מתחרט עליהן

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

בכותרת ביקורתי הקצרה על ההצגה "דג מוסר" (מחזה חדש של מירי חנוך, בבימויה של עדנה מזי"א בתיאטרון הקאמרי) השתמשתי בשלושה תארים, שסיכמו את תגובתי הרגשית והאינטלקטואלית על ההצגה, במהלכה, לפי סדר הופעתם: "דוחה, עלוב, עצוב".

לא לעתים קרובות אני משתמש במלים כאלה בכותבי על הצגות תיאטרון, ובקריאה שניה - אני מודה, יותר מאשר בעת כתיבת המלים, זמן לא רב אחרי תום ההצגה - גם לעיני בלטה חריפותן. ואף על פי כן אינני חש צורך לחזור בי, גם אם אני כן חש צורך להסביר, להרחיב ולנמק.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ