בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה "הקמצן" של הבימה מעורר קצת חיבה למרות הפגמים

ההפקה החדשה של "הקמצן" בהבימה לא ממצה את הפוטנציאל של המחזה הזה של מולייר, וגם לא של אמנות התיאטרון. ועם זאת, היא טובה ממה שאפשר לראות בהבימה בשנים האחרונות ומצליחה לשעשע

תגובות

אודה ולא אבוש שהלכתי להצגה "הקמצן" של מולייר, בבימויו של המנהל האמנותי של תיאטרון הבימה, עם תקוות נמוכות. אמנם, הקלאסיקה המוכרת כל כך של מולייר, ואפילו איכויות המשחק של יעקב כהן בתפקיד הראשי הותירו מקום לתקווה. אבל לצערי, מה שראיתי בתיאטרון הבימה בשנים האחרונות - והיו יוצאים מן הכלל, כמובן - התמיה והרגיז אותי במידה לא מעטה, כעס שנתתי לו ביטוי בעמודים אלה לא פעם. איכשהו זה גם העציב אותי, מפני שאני זוכר לאילן רונן לא מעט הצגות טובות, ובהן אחת החשובות בתולדות התיאטרון הישראלי, "מחכים לגודו" של...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו