שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מיכאל הנדלזלץ
מיכאל הנדלזלץ

תיאטרוני ישראל עסוקים בהישרדות, ובשמירת חזות נורמלית של "ההצגה חייבת להימשך", ובוודאי אין טעם לצפות מהם לתגובה כלשהי, מהוססת ככל שתהיה, על "המצב". מעט אנשי התיאטרון שמשמיעים קולם, בדרך כלל בזכות ערכים כמו הומניות, חיי אדם, חופש ביטוי או אפילו חמלה, מותקפים בחמת זעם על ידי חסידי האחדות.

במצב כזה תמיד יש טעם ללכת אל העבר, אל ארון הספרים של תולדות התיאטרון הישראלי, שבו מרוכזים כתביהם של כמה וכמה יוצרים ויוצרות בעלי זכויות. נדמה שגם הם, שחלקם עדיין חיים ויוצרים בינינו, יסכימו עמי שלא היה כחנוך לוין שהיטיב למפות את נפש "האדם הישראלי", כיחידים ויחידות וכחברה. כיום אנחנו מתמקדים בעיקר ביצירתו הדרמטית – מחזותיו מרוכזים ב-11 כרכים, וחלק נכבד מהם לא הוצגו על הבמה מעולם – שזוכה להתעניינות לא מעטה גם במדינות ושפות זרות ורחוקות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ