מבקר התיאטרון של "הארץ" רוצה להגיד כמה מלים למאחרים

הצופים המאחרים שמקימים שורה שלמה וגם שתיים, אלו שיוצאים באמצע ההצגה ומעדיפים את הדלת שליד הבמה, מנהלי האולמות שלא מקפידים על השעה: כרטיס תיאטרון הוא חוזה. אז למה כל החתומים עליו מפרים אותו?

מיכאל הנדלזלץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ

בתפקידי כמבקר תיאטרון אני מקפיד להימצא באולם שבו נערכת ההצגה, במושב שהוקצה לי, כמה דקות לפני השעה הרשומה בכרטיס כתחילת ההצגה. אני יוצא מן האולם עם סיום ההצגה, מיד בתחילת מחיאות הכפיים, כדי להספיק לכתוב ולהעביר את רשמי למערכת ולקוראי העיתון והאתר. בשל חלון הזדמנויות זה של זמן, ובגלל מקומי - בשורה הראשונה או האחרונה באולם, בשל אילוצי נגישות - צברתי לי ניסיון של עד על התנהגותם של צופים (וצופות) מאחרים, וכאלה שנוטשים את ההצגה, או את המופע, בעיצומו ולפני סיומו. ומכיוון ש"ניו יורק טיימס" ייחד לאחרונה שני מאמרים לנושא זה - אחד על מאחרים, והשני על המקדימים לצאת - חשבתי שאני יכול לחלוק עם הקוראים (המאחרים והנוטשים בפוטנציה, ואלו הישובים במקומם) מחוויותי והרהורי בנושא.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ