הקרקס הנודד

איך הנסיעות האינסופיות מדרדרות את התיאטרון הישראלי?

למה מספר הנסיעות של התיאטרונים הגדולים לפריפריה גדול בישראל בהשוואה לעולם? זה פשוט: תיאטרון שנוסע יותר מקבל תקציב גדול יותר. יש בזה אמנם צדדים חיוביים אבל גם מחיר כבד של שחיקה. והכמות, בסופו של דבר, פוגעת באיכות

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

השחקן ליאור אשכנזי סיפר בראיון לגלריה ("מחליף תפקידים", תמר רותם, 26.11) מה גרם לו לקחת פסק זמן מהתיאטרון. ההחלטה גמלה בלבו בוואן עם שחקנים בדרך להצגה באחד האולמות האזוריים בפריפריה. פתאום כל תוחלת עיסוקו נהיתה לעשות אותו דבר ערב־ערב, ולצורך כך לבלות זמן רב בדרכים.

הרבה שחקני תיאטרון בישראל הבינו ללבו. רובם מבלים שעות ארוכות בדרכים, מדי ערב עם אותם עמיתים. צי שלם של וואנים מסיע אותם ברחבי הארץ. רובם לא יכולים להרשות לעצמם לקחת פסק זמן, כמו אשכנזי, כי הם לא מבוססים כמוהו. הם והן ימשיכו להיות נוסעים מתמידים בתיאטרון הנוסע ביותר בעולם: התיאטרון הישראלי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ