שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

חמש שעות של הצגה על האנוכיות של האמנים?

יש דברים שרק פסטיבלי תיאטרון מרשים לעצמם, למשל "כריתת עצים" של הבמאי הפולני כריסטיאן לופה לפי תומס ברנהרד: חמש שעות על הצד האגוצנטרי והאופורטוניסטי באמנות ועל הרקדנית שניסתה ללמד משחק לפי הליכת הדמויות, והתאבדה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

כמו כל דבר, גם התיאטרון — כסוגה וכהוויה — מתחלק לשלושה סוגים: הנפוץ ביותר הוא להקת תיאטרון, בהנהגת מנהלים אמנותיים וכלליים, שעובדת באולם־הבית ומשווקת את ההיצע שלה למנויים ולקבוצות מאורגנות (או לאולמות אזוריים הקונים סדרת הצגות). כאן מרכז העניין הוא בדרך כלל האירגון שמטרתו להתקיים, כלומר לא להפסיד כסף. לכן ארגונים כאלה מקבלים סבסוד ציבורי (מצומצם מדי בישראל), ומקפידים להעלות הצגות שיכניסו כסף לקופה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ