הסוס, המים, והבית השלישי

קודם כל המוזיקה, ואחר כך המנצח דניאל אורן, שהוא אופרה לכשעצמו. ונכון שמבחינה תיאטרונית זה היה גם מגוחך וגם סטטי, ואחרי הבחירות על פי העלילה חובה להקים קואליציה עם הבית היהודי והחרדים, אבל אחרי ששומעים את מקהלת העבדים העבריים הנפלאה (לפני השירה בציבור בהדרן) אי אפשר שלא להתפעל

מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ

ראשית לכל הייתה המוזיקה: תחת שרביטו של דניאל אורן, שהקהל בא לבית האופרה גם כדי לראות את ידיו המנצחות, כל המרקמים, הטמפי, הקרשצ'נדי והדימינואנדי והכינורות שנתלו על הערבות שעל נהרות בבל היו כמו שהאוזן משתוקקת לשמוע, וקולות הזמרים – החל בבס המרהיב בעצמתו ונפחו של הפולני ראפאל שיוואק בתפקיד זכריה (והמציב רף גבוה מאוד), וכלה באחרון זמרי המקהלה – היו בהתאם. תפילת העבדים העבריים הושמעה פעמיים, כמובן, ובפעם השנייה הוקרנו המלים באיטלקית, כי אורן מסוגל להפוך גם אופרה לשירה בציבור (חבל) ולצאת מזה בשלום. במובן מסויים אורן הוא אופרה (היינו "יצירה" באיטלקית) כשלעצמו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ