אנשי התיאטרון היקים שנותרו בארץ מאחורי הקלעים

הם עיצבו את אופי התיאטרון הארץ־ישראלי, אבל רובם המכריע נעלמו מנוף התרבות כאן עוד בחייהם. ספר חדש מגולל את סיפורם של יוצאי גרמניה שביקשו להציג בארץ ונתקלו בהתנשאות ובאטימות

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

אחד הנרטיבים החברתיים־תרבותיים, בימים שלפני קום המדינה ואחריהם, הוא שהשבט הלבן, האשכנזי, חסם את דרכו לאליטה של השבט האחר, המזרחי. הוא אף דיכא אותו, מתוך כוונה מתנשאת או מחוסר רגישות או מודעות לתרבותו של האחר. על הרקע הזה, הנרטיב המקובל של התיאטרון הישראלי הוא הסיפור על הבימה, שקמה במוסקבה בראשית המאה הקודמת, ברוח מסורת התיאטרון האמנותי הרוסי ועם מוניטין של הצלחה אירופית והתיישבה בארץ ישראל ב–1928. היא השליטה כאן את את מסורת התיאטרון היהודי, האקספרסיבי והרגשני, המסוגנן והנשגב, בעברית במבטא רוסי כבד, עד להקמתו של התיאטרון הקאמרי המדבר לקהלו הישראלי בשפתו ומשקף את המציאות, ב–1944.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ