לא צריך להציב את עבודת השחקנים במרכז. בלעדיהם פשוט אי אפשר

פסטיבל "פרימיניירה" החדש של הבימה, שהתקיים בסוף השבוע, ביקש לדברי מנהליו להציב את עבודת השחקן במרכז הבמה. האם זהו לא תפקידה של כל הצגה?

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

כמו ששרה רבקה מיכאלי, במלותיה של נעמי שמר, בישראל "אין רגע דל, או סקנדל או פסטיבל". מאחר שיש מומחים גדולים ממני לענייני סקנדלים, לא נותר לי אלא ה"פסטיבל". בסוף השבוע האחרון צפיתי בהצגה "ורסאצ'ה שם זמני" מאת מיכל אהרוני ובבימוי אלון טיראן, בפסטיבל "פרימיניירה" של תיאטרון הבימה. הכבוד שאני רוחש להצגה וליוצריה, בהם השחקנים מיקי פלג־רוטשטיין וגיל פרנק, מחייב להתייחס אליה ולפרטיה. בטרם אתפנה לכך אני רוצה לומר כמה מלים על הכבוד שהתיאטרון הלאומי ומנהליו רוחשים למי שבלעדיהם לא היה להם מה להציג: השחקניות והשחקנים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ