שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

דיוקן חוזה המדינה כמחזאי מאני־דפרסיבי

ההצגה "הרצלמאניה", המתבססת על יומניו של הרצל, עוסקת בימים שבהם המדינה היתה רק פנטזיה בראשו. היוצר והמבצע יפים ריננברג מעלה שאלות חשובות, ועבודות האיור והמוזיקה היפהפיות תורמות לעושר התיאטרלי

ננו שבתאי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ננו שבתאי

בזמן האחרון מגלה הזירה התיאטרונית המקומית עניין מחודש בדמותו של בנימין זאב הרצל, חוזה מדינת היהודים. בתיאטרון גשר עלה לאחרונה בבכורה המחזה המקורי "הרצל אמר" (מאת רועי חן), ובבימת הפרינג' (תיאטרון מיקרו הירושלמי) עולה עכשיו ההצגה "הרצלמאניה", בבימוי ובביצוע היוצר יפים ריננברג. "הרצל אמר", שגם עליה נכתב פה, הינה פנטזיה מסוגננת המבוססת על יומניו וחזונו של הרצל אך בנויה על המתח שבין החזון של הרצל לבין מימושו בפועל, ובהווה, כשהמחזאי לקח את דמותו של הרצל ובתחבולה תיאטרלית הביא אותה לצפות במדינת היהודים כפי שהתממשה במציאות (פחות או יותר), וכפי שלא זכה לראות אותה הרצל בחייו. ההצגה "הרצלמאניה", לעומת זאת, מבוססת (טקסטואלית) כולה על יומניו של הרצל, ועל התקופה שבה המדינה הייתה רק חלום פרוע, "פנטזיה" בראשו של מחזאי/עיתונאי, החולם ומאמין בחזונו, אך בו בזמן מבטל אותו ומפקפק בו בזלזול עצמי ובחוסר בטחון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ