בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ימים מאושרים": הפסימיות שבאופטימיות והאופטימיות שבפסימיות

ב"ימים מאושרים" של סמואל בקט שתי הדמויות שקועות עד צוואר בעפר, נעות בין הלידה למוות. אנסמבל תמונע מציע חוויית תיאטרון קלאסית ועשירה של המחזה הנפלא הזה, שלא קל לביים ולשחק אותו

תגובות
ריקי חיות ואברום הורביץ בהצגה "ימים מאושרים"
דוד קפלן

במרכז המחזה "ימים מאושרים" של סמואל בקט, שבו להוראות הבמה חשיבות לא פחותה מזו של הדיאלוג, נמצאת תלולית עפר גדולה. באמצע התלולית תקועה עד מותניה ויני, אשה מבוגרת ששרידי יופייה עוד ניכרים. מאחוריה, במקום שוויני כבר מתקשה לראות, תקוע בעפר גם בעלה, וילי. היום של הזוג מתחיל ומסתיים בצלצול שעון, אך מלבד התרחשות חיצונית זאת, חייהם הם מין שממה סטטית, אותה מנסה ויני לעורר בעזרת דיבור כמעט בלתי פוסק, מונולוג ארוך אחד, שהוא המחזה, שנקטע רק פעמים נדירות על ידי קולות או משפטים קצרים, כביכול נטולי הקשר, של...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו