אפשר לכתוב סמינר על ההצגה "חלום ליל קיץ בחלל", ואפשר פשוט ללכת לראות — למעשה, חובה

בעיבוד של אריאל ברונז ועידית הרמן ל"חלום ליל קיץ" הושמט באופן רדיקלי הנושא המרכזי — אהבה, ונשארה פרודיה המבקרת את כל הרעות החולות של התרבות שלנו. התוצאה היא הצגה נועזת ויצירתית

ננו שבתאי
ננו שבתאי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ננו שבתאי
ננו שבתאי

לפני הצפייה ב"חלום ליל קיץ בחלל", כדאי לשוב ולקרוא את "חלום ליל קיץ" של שייקספיר. ללא הרקע הבסיסי, לא ניתן להבין את מעשה העיבוד יוצא הדופן שיצרו בתיאטרון "קליפה" אריאל ברונז ועידית הרמן.

המחזה המקורי הוא מעין קומדיה רומנטית המתרחשת באתונה וביער הסמוך לה, ובמרכזה כמה עלילות אהבה המשתלבות יחד. במעגל הראשון קיימת חתונת תסיאוס והיפוליטה המתקרבת, ומהווה מסגרת לעלילה כולה. הזוג הזה מסמל את האהבה בצורתה הבוגרת והשקולה. במעגל השני, שהוא מרכז העלילה, יש שני צמדים של זוגות אוהבים צעירים, שאהבתם בוסרית והפכפכה. במעגל השלישי קיימת אהבתם של אוברון וטיטניה, שליטי היער, המסמלים כוחות על־טבעיים, אנרכיים ופראיים.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ