מה עשה צביקה הדר בהצגת ילדים הפונה לקהל דתי
תחושה אמיתית של אומללות זועקת מ"קול הנערים", הצגת ילדים ירודה שהיא מעין הרצאה. אולי זו אומללות השחקנים על ההכרח להתפרנס ואולי זו אומללות הנשים הדתיות, הנאלצות לראות על הבמה קאסט שכולו על טהרת הגבריות
כשבוחנים או מדברים על דרמה, אחד ה"חוקים" היצירתיים הבסיסיים הוא שדרמה צריכה "להראות את" ולא "לספר על" (Show, don't tell). נהוג לומר שבכך שונה הדרמה מהספרות, אבל זה לא לגמרי מדויק. כי אף שספרות היא תיאורית במהותה, ועשויה מדבר מופשט — מלים — ומתהווה בראשנו בעיקר, ספרות טובה ובעלת עוצמה תצליח לתאר את האירועים, מחשבות, רגשות וכיו"ב באופן שיהיה נוכח כחוויה ממשית ברגע הקריאה וגם אחריו. הצגת תיאטרון נשענת טקסטואלית אך גם פיזית, על להראות ולעשות. בכך היא למשל שונה מהרצאה.
לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:
תגובות
על סדר היום
בשיתוף BEND