בתיאטרון גשר מניחים שקהל בימינו אינו יכול להבין טרגדיה יוונית, אך זו טעות

העיבוד המודרני שכתב רוברט אייק ל"אורסטיאה" אינו מוסיף דבר לטרילוגיה המקורית. חבל שבתיאטרון גשר בחרו להעלות עיבוד ל"אוריסטיאה" ולא את הקלאסיקה עצמה, שהיא מצוינת ואקטואלית

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מאיה גמזו ומיקי ליאון ב"אוריסטיאה". קהל בימינו זקוק לבדיחות "סלט ביצים", כדי שקלאסיקה תדבר אל לבו
מאיה גמזו ומיקי ליאון ב"אוריסטיאה". קהל בימינו זקוק לבדיחות "סלט ביצים", כדי שקלאסיקה תדבר אל לבוצילום: ישעייה פיינברג

הטרילוגיה היוונית שכתב אייסכילוס, ה"אורסטיאה", מביאה את הסוף של עלילות הקללה על בית אטראוס. הטרילוגיה עוסקת בשאלות של צדק פוליטי ואישי, דרך עלילה של נקמת דם. המחזה הראשון, "אגממנון", מתאר את שיבתו הביתה של מלך ארגוס, אגממנון, מהמלחמה. אשתו קליטמנסטרה, שבמהלך שהותו של בעלה במלחמה, לקחה לה את אייגיסטוס (בן דודו) כמאהב, רוצחת את אגממנון בשובו, כנקמה על כך שהקריב את ביתם הקטנה איפיגניה, בגלל נבואה שהבטיחה את נצחונו ואת סיום המלחמה, בתנאי שיקריבה. אנשי העיר מגנים את רצח אגממנון על ידי קליטמנסטרה. במחזה השני, "נושאות הנסכים", זוממים הבת אלקטרה והבן אורסטס, לנקום באמם, שרצחה את אביהם. אורסטס מגיע לבית אותו עזב, מחופש לנוכרי, ומודיע לאם שהוא (אורסטס) מת. אז הוא מתגלה בזהותו האמיתית ורוצח את קליטמנסטרה ואת אייגיסטוס. במחזה השלישי בטרילוגיה, "נוטות החסד", גורמות האיריניות (אלות הנקמה) לאורסטס להשתגע. הוא נשפט בפני שופטי אתונה, והצדק נעשה. האיריניות הופכות לבסוף לאלות מיטיבות, וקללת בית אטראוס מגיעה לסופה (גילוי נאות: אהרן שבתאי, מתרגם המחזות לעברית, הוא אביה של הח"מ).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ