"מיזרי": קרן מור ויובל סגל מעולים, אבל גם הם לא יודעים לשם מה כל זה

ספרו של סטיבן קינג אמר משהו מהותי על בני האדם, דרך אינטראקציה לא רגילה בסיטואציה קיצונית — אך למרות רגעים משחקיים יפים ועיצוב במה מעניין, ההצגה של עירד רובינשטיין בקאמרי לא מגיעה לעומקים האלה

קרן מור ויובל סגל ב"מיזרי"
קרן מור ויובל סגל ב"מיזרי" צילום: רדי רובינשטיין
ננו שבתאי
ננו שבתאי
ננו שבתאי
ננו שבתאי

חוויה של פחד, בתיאטרון, היא לא חוויה נפוצה. חשבו — האם כצופים חשתם פעם פחד ממשי כשצפיתם בהצגה? האם שאלתם פעם חבר, "איך היתה ההצגה?" והוא ענה "מפחידה"? סביר להניח שלא. בסרט, לעומת זאת, חוויית הפחד נדמית כחלק בלתי נפרד מהחומר ומההיסטוריה של הקולנוע, ומספיק לחשוב על היצ'קוק ועל עוד ז'אנרים קולנועיים שעוסקים במתח, אימה ופחד. לקולנוע אמצעים טובים יותר ליצירת חוויה של אימה. האפשרות לקלוז־אפ, למשל, רק היא לבדה, כבר עשויה לגרום לאפקט של אימה, ודי בקלות. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ