שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"בעלת הארמון": הצגות מהסוג הזה כינה פיטר ברוק "תיאטרון ממית"

ההפקה החדשה של "בעלת הארמון" מעוררת תחושה שהמחזה של לאה גולדברג התיישן. התוצאה יבשה מדי, עתיקה מדי ודוממת מדי, כמו מוצג במוזיאון

ננו שבתאי
ננו שבתאי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סופי נוזיקוב ודורון תבורי ב"בעלת הארמון"
סופי נוזיקוב ודורון תבורי ב"בעלת הארמון"צילום: ז'ראר אלון
ננו שבתאי
ננו שבתאי

זאנד ודורה מגיעים מישראל למוזיאון אירופאי מבודד שהיה ארמון. הוא מחפש ספרים יהודיים ששרדו את הנאצים. היא, כשליחה מטעם "עליית הנוער", מחפשת בני אדם ששרדו. הם מגלים ששומר המוזיאון הזקן, זאברודסקי, היה פעם בעל הארמון, ושהארמון עצמו שימש כמפקדה נאצית. דורה חשה סלידה מזאברודסקי, וחושדת בו, אך במהרה מתגלה שכשאירח את הקצינים הנאצים, העביר את המידע למחתרת היהודית, ולכן הוא סוג של גיבור מלחמה. בהמשך ליל הסערה, מתגלה ההפתעה המרכזית במחזה, והיא העובדה שהציל והחביא במשך המלחמה את הנערה לנה, שמשפחתה נרצחה. אלא שהמקלט הזה מתגלה כשבי. זאברודסקי ולנה נקשרו ביחסים אינטימיים, והוא לא גילה לה שהמלחמה הסתיימה. שנתיים היא חיה בחדר חבוי בארמון, מבלי לצאת ולנשום אוויר, ותחת חרדה איומה מהצפוי לה. זוג המבקרים מגלה לה את העובדה המצמררת, ולנה ניצבת בפני בחירה: האם להישאר עם האיש שהציל אותה, אך שיקר לה, או לעזוב ולהתחיל חיים חדשים בארץ החדשה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ