שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"פלאשדנס": כמו ערב סוף שנה במתנ"ס כלשהו

ריקוד חובבני, כוריאוגרפיה משעממת, משחק שטוח והיעדר יד מכוונת של במאי. המחזמר "פלאשדנס" ריכז הרבה "כישרונות" כדברי המפיק, אבל מעט כישרון ומקצוענות, חוץ מהופעתה של רויטל זלצמן

ננו שבתאי
ננו שבתאי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ספיר יצחק כאלכס הגיבורה ב"פלאשדנס". כישורים טכניים שלא מחפים על משחק שטוח
ספיר יצחק כאלכס הגיבורה ב"פלאשדנס". כישורים טכניים שלא מחפים על משחק שטוחצילום: אור דנון / באדיבות תיאטרון תל אביב

באחת הסצינות ב"פלאשדנס" שואל הארי, בעל המועדון המקומי הכושל: "איך לרענן את המופע?" שאלה זו היא גם אחת המרכזיות שמעוררת הצפייה בהפקה הנוכחית. מדובר במחזמר שהשירים שבו, מהנים וסוחפים בחלקם, לא מצליחים להצילו מהיותו חלול מתוכן, ושהתוכן המועט בו מיושן ושוביניסטי באופן שצורם לאוזן הצופה העכשווי.

הרבה מים עברו בנהר מאז שנות ה–80, והצגה "סקסית" של בנות מתערטלות במועדון חשפנות לא עוברת באותה קלות כמו אז, בעיקר כשנעדרת קריצה של מודעות בצידה. אמנם דמותה של גלוריה, ה"מידרדרת" למועדון שבו הנשים מוצעות למכירה באופן בוטה, מנסה לחפות איכשהו על ה"סקסיות" הגנרית והמדומה של להיות אשה־זונה, אבל זה מעט מכדי לעבור כמסר משכנע ואמין. הדמויות ב"פלאשדנס" מהוות תירוץ לשירים, כשהנשים הן אובייקטים והגברים אינם יותר מכלבלבים מריירים, מי בחליפה ומי בסרבל פועל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ