"טווס": מופע תיאטרון חשוף באמת, אמיץ וייחודי

"טווס", סוג של סטנד־אפ מתוכנן מראש, מבטא את הכמיהה למגע בצורה כל כך פיוטית ומדויקת. שחקנים, כותבים ובמאים חייבים לצפות בו כדי ללמוד משהו בסיסי על קול אישי

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בנימין יום־טוב ב"טווס". הבדידות מקבלת במופע צורות ביטוי מתפתחות
ננו שבתאי
ננו שבתאי

את הביקורת על "טווס" אתחיל בשורה התחתונה: זה מופע מעולה שמצטיין במקוריות יוצאת דופן, דבר שמאוד חסר ביצירה הישראלית של תיאטרון, ממוסד ופרינג'י כאחד. שחקנים, כותבים ובמאים, ובעיקר יוצרים שמשלבים את כל הדיסציפלינות, צריכים לראות אותו, כדי ללמוד משהו בסיסי על קול אישי, בניגוד לחנופה ורצון לקלוע לדעתו וטעמו של מישהו אחר. קהל צריך לראות אותו, ראשית ופשוט כי הוא מהנה וכיפי כל כך. על פניו, "טווס" הוא סוג של סטנד־אפ מתוכנן, מבוים וכתוב מראש. סטנד־אפ במובן זה שהוא קומי מאוד, מתקשר ישירות עם הקהל, בחלקו, וגם נוגע בנושאים נפוצים, כמו בדידות וכמיהה ליחסים, ובהמשך מביא גם דמות של מוכר פרסי, עם המבטא האופייני והמחוות המתאימות. אלא שמתוך הנושאים והדמויות האלה, שנוגעים בבנאלי, הוא מתרומם למחוזות אחרים, שמבחינה טקסטואלית הם פיוטיים ממש, כמו גם מבחינה רגשית. כמו שירה טובה, הסגנון הוא סגנון של אדם אחד, מובהק וחד פעמי באנושיותו הספציפית, המתגלמת בתוכן ובגוף המסוים הזה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ