הפקה חדשה של ההצגה "גטו": כמו קדימון לדבר האמיתי

הרלוונטיות של השאלות הערכיות ב"גטו" של יהושע סובול כבר פגה, והגרסה של התיאטרון העברי תקינה מדי פוליטית. כדי להצדיק העלאה מחודשת היה צורך בהפגנות משמעותיות יותר של רגש ותעוזה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גדי צדקה ודנה עדיני בהצגה "גטו" של התיאטרון העברי
גדי צדקה ודנה עדיני בהצגה "גטו" של התיאטרון העבריצילום: יוסי צבקר
ננו שבתאי
ננו שבתאי

מאז בכורת המחזה "גטו" בתיאטרון חיפה (1984), הוא הועלה בארץ עוד פעמיים בתיאטראות מרכזיים (בהפקה נוספת של תיאטרון חיפה ובקאמרי) ובבימות פחות מרכזיות. ברחבי העולם הופקו עשרות גרסאות שלו. הצלחה אדירה זו מעידה על כוחו של המחזה שארג יהושע סובול ב–1983 ומבוסס על סיפור אמיתי ועל ראיונות עם אנשים שחיו בגטו וילנה ודמויות אחרות שהכירו את החיים בו. יש בפיסת התיעוד הדרמטית הזאת משהו ייחודי ומרגש. מומלץ לצפות גם בתיעוד הטלוויזיוני על הפקת תיאטרון חיפה, "גטו — ההצגה האחרונה", הכולל את השיחות עם ניצולי השואה והיסטוריונים שניהלו סובול והבמאי גדליה בסר.

תגובות