גברים שוליים, נשים מאוננות: "כושילירבאק" שוב מוכיחה שיש סקס אחר ומצחיק כל כך

בתחפושות מדגישות שומן ירכיים או מעל המנגל, עם קו־טוסיק מבצבץ והגיגים על אוננות, מצליחות שלוש הילדות־יוצרות שבמרכז "כושילירבאק" לקרוא תיגר מלא הומור על המשטור שמופנה מכל כיוון כלפי נשים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דניאל שפירא (מימין), אילאיל נתן ונורית דרימר ב"כושילירבאק". להיבלע איתן לשעה מצחיקה כל כך
דניאל שפירא (מימין), אילאיל נתן ונורית דרימר ב"כושילירבאק". להיבלע איתן לשעה מצחיקה כל כךצילום: יאיר מיוחס / סטודי
ננו שבתאי
ננו שבתאי

לא ידעתי הרבה על ההצגה "כושילירבאק" (המוצגת ב"זירה הבינתחומית" בירושלים) לפני הצפייה בה. שמה, יש לומר, פחות הלהיב אותי כמתאבן תרבותי. הוא נשמע לי כשם קומדיה ישראלית מידי, צמודת קרקע. טעיתי. הקרקע התרבותית מתוכה צומחות בהצגה אמירותיה המעניינות, התגלתה כעמוקה ועשירה. במנעדה התרבותי, "כושלירבאק" נעה באופן הרמוני ומעגלי בין טקסים תרבותיים קדומים, מנהגים חברתיים כמו "על האש" ישראלי, דרך שפת דיבור וחשיבה מודעת לעצמה, כמו זו המאפיינת לשם דוגמה, את הסדרה "בנות", ועד לשייקספיר ומוצרט. הדבר הבולט ביותר כששלוש השחקניות־פרפורמריות נגלות על הבמה, הוא קו הטוסיק המבצבץ מהטרנינג של יוצרת ההצגה, נורית דרימר. היא ושתי הפרטנריות שלה (אילאיל נתן ודניאל שפירא) מארגנות מנגל: חותכות בצל, מבעירות אש, מוציאות פיתות, פורקות ציוד, מתלחששות ביניהן כאילו אין קהל באולם. הפעולות הבנאליות האלה הן כבר בגדר הזרה אמנותית, כי גם בימינו, אנחנו רגילים/ת לראות גברים עושים פעולות כאלה. רגילים/ת לקו הטוסיק הלגיטימי של הגבר המצית פחמים, או האינסטלטור הכורע מתחת לכיור. ואז מתחילות "שלוש האחיות" (כהשאלה) לדבר על אוננות. גם זה מוצג באופן אגבי לגמרי, במכוון, כאילו כל יום יוצאות שלוש בחורות לטבע כלשהו, לעשות מנגל ולדבר על אוננות.

תגובות