בשבילה מטוסים עפו: בצוותא חגגו 88 לשחקנית אורנה פורת - חיית במה - הארץ

בשבילה מטוסים עפו: בצוותא חגגו 88 לשחקנית אורנה פורת

דבורה קידר סיפרה איך עוצמתה השפיעה על הפרטנרים מולה, רמי ברוך תיאר את האנרגיה שקלט ממנה ונעם סמל דיבר על מסעותיה עם בעלה

מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מיכאל הנדלזלץ

זה היה אירוע שהזדמנתי אליו לגמרי במקרה. כששוטטתי ביום שישי בבוקר בקיר הציבורי ב"פייסבוק" נעצר העכבר על תקריב פנים בעל עוצמה ייחודית; פניה של אורנה פורת. ליד התמונה כתבה השחקנית עידית טפרסון את הסטטוס הבא: "היום בשעה 11 בבוקר, צוותא ת"א, אורנה פורת בת 88. שחקנית גדולה, אשה מיוחדת במינה".

כיוון שאני חותם על המשפט השני במלואו, וזה כמה שנים אין לקהל את הזכות לראות את פורת על הבמה, וגם בין קהל ההצגות בחודשים האחרונים נפקד מקומה, שמחתי על ההזדמנות לראות את האשה שיש לה חלק כל כך חשוב בעיצוב חיי התיאטרון בישראל, בין בתפקידים הרבים שגילמה על הבמה, ובין בזכות התיאטרון לילדים ולנוער שהקימה, שנקרא היום על שמה.

כשהגעתי למועדון צוותא סמוך לשעה 11 בבוקר ביום שישי היא כבר היתה שם, בשמלה לבנה, נתמכת בהליכון כשלצדה תומך בה אבי נכדתה, עיניה חודרות כהרגלן וקולה יציב ויפה כשהיה, על חיתוך הדיבור המיוחד מאוד שלה. אז גם גיליתי שהאירוע כולו הוא קבלת שבת שמתקיימת במועדון צוותא מדי שבוע, בהפקתה ועריכתה של נילי שיחור, כשמדי פעם ההפקה גדלה בהתאם לאירוע; במקרה הזה הולדת 88 לפורת.

פורת\ הבת ליטל והנכדה יובל-אורצילום: בני ארגוב

המנחה הקבועה של האירוע, ליאת רגב, הזמינה בפתח האירוע את ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, שבירך בחן ובקיצור. המשורר מירון ח' איזקסון, שהוא אורח קבוע באירוע, אמר דברים על פרשת השבוע. אחריו עלה לברך נעם סמל, מנכ"ל התיאטרון הקאמרי שבו עשתה פורת את רוב חייה המקצועיים על הבמה, וגם אם לא היתה ממקימיו ממש, היתה בוודאי אחת מאושיותיו. בחן לא מבוטל סיפר סמל איך בעלעול בארכיון התיאטרון מצא שפורת נהגה לקחת חופשות מהתיאטרון לא בחודשי הפגרה, ואף לא בתאריכים קבועים. לימים גילה שפורת נטלה את החופשות כדי להתלוות בנסיעות לחו"ל עם בעלה, איש המוסד יוסף פורת. בני הזוג כמובן לא פירטו באוזני איש מה עשו באותן נסיעות.

סיפור אחד פורסם: פורת היה במרוקו בעת הפגישות מאחורי הקלעים שקדמו למסע ההיסטורי של הנשיא סאדאת לירושלים ב-1977. סמל סיפר שיום אחד התקשר יוסף פורת לאשתו של סמל, הסופרת נאווה סמל, וביקש להיפגש עמה, וכך נראה היה שיעלה קצת המסך על הסיפור הסודי הזה, אבל לפני שהפגישה יצאה לפועל פורת נפטר. נועם סמל הביע תקווה שאורנה עוד תספר את הסיפור (בדברי ההספד ליוסף פורת, הזכיר סמל, אמר מפקדו במוסד, שבתי שביט, שאמנם אורנה היתה השחקנית אבל יוסף הוא שידע לשחק במציאות עצמה תפקידים שונים בתחפושות שונות).

החברות של דינה

תאריך יום ההולדת של אורנה פורת חל בשישה ביוני, אבל בגיל 88 - מה זה חודש וחצי איחור; גם כך האירוע כמעט לא התקיים: בראשית השבוע פורת אושפזה, אך התאוששה. חלק מן המוזמנות לא הגיעו: בתיה לנצט (שבין שאר תפקידיה בקאמרי החליפה ב-1963 את פורת בתפקיד מרי סטיוארט במחזה של שילר, כשפורת עצמה החליפה בתפקיד אליזבת את חנה מרון שיצאה לחופשת לידה ¬ בהצגה זו ראיתי אני את פורת לראשונה על הבמה) שעזבה את התיאטרון לטובת העולם החרדי, והיתה אמורה לחרוג ממנהגה ולבוא לאירוע ¬ לא הופיעה; חנה מרון חשה מעט שלא בטוב באותו בוקר ממש והעבירה איחולים והתנצלויות דרך הזמר והשחקן נתן סלור (בנה של תרצה אתר) ששר לקהל ולכלה כמה שירים יפים להפליא, הקשורים גם לקריירה הבימתית של פורת.

מי שכן הגיעו, ואף עלו על הבמה לברך, היו דבורה קידר ומרים זוהר. קידר, שהזדמן לה להיות על הבמה עם פורת לא אחת (והן חולקות אותו תאריך לידה, אם כי לא באותה שנה), אמרה שהיא מרחמת על מי שלא ראה את פורת בתפקידיה הגדולים, כמו "ז'אן ד'ארק" ב-1952, או "הנפש הטובה מסצ'ואן" ב-1955. היא גם אמרה שהיא לא מקנאת בשחקניות שהיו צריכות להיכנס לנעליה של פורת בתפקידים שעליהם הטביעה את חותמה. קידר דיברה על ייחודה של פורת כפרטנרית שנוכחותה בעלת העוצמה על הבמה אילצה את השחקנים שרצו "ללכת" אתה להפיק מעצמם את המיטב.

פורת ב-1957

מרים זוהר, שלא כל כך מזמן חגגו לה 80, מעולם לא שיחקה עם פורת על במה אחת. היא אמרה שהיא מקווה שזה עוד יקרה, ופורת בקריאת ביניים ותנועת יד סימנה שזה ייתכן, אם כי לא בטוח. כשזוהר הגיעה לישראל, בלי ידיעת עברית ובלי שלמדה אי פעם משחק, והתקבלה להבימה, פורת (שנולדה בגרמניה כאירנה קליין הנוצריה, היתה בנעוריה בהיטלר יוגנד, למדה משחק ושיחקה בגרמנית - עד שהתגיירה ובאה לגור בישראל בעקבות אהבתה ליוסף פורת), היתה כבר כוכבת. זוהר עקבה בהתפעלות אחר הצלחתה. זוהר היאת מאותן שחקניות שאין לקנא בהן אליבא דקידר: היא גילמה את מרי סטיוארט בהבימה, בשנות השמונים, מול אליזבט של חנה מרון, ולאחרונה בהצגת "אחרון ימיה" של גדי ענבר, מחזה שנכתב עבור פורת לפני כעשר שנים..הן היו לידידות, היא סיפרה, לא קרובות במיוחד, היא הודתה, ולאחרונה התקרבו יותר בזכות חברות משותפת עם אשה מיוחת אחרת, דינה ברניקר.

ברניקר עצמה עלתה על הבמה, וקראה דברים מחורזים ויפים להפליא שהקדישה לאורנה ולחברות ביניהן. כאן זה כבר לא היה עניין של תרבות, תיאטרון, מקצוע או כבוד, אלא סתם יחסים אנושיים מיוחדים, לא פשוטים ובוודאי לא שגרתיים. פורת עצמה קמה ממקומה בשורה הראשונה, חיבקה את ברניקר בחום כשזו ירדה מן הבמה, הסתובבה לקהל ואמר בקול צלול, ללא כל צורך במיקרופון, שמי שלא זכה בידידות של ברניקר אינו יודע מה זו ידידות אמיתית.

נילי שיחור הצליחה לארגן לאירוע גם סרטים, מן הארכיון של יהודה סתיו (שם סיפרה פורת על הסרט הראשון שבו שיחקה בארץ, עוד בלי ידיעת שפה, כאם במשפחה מאמצת לנער עולה העורכת קבלת שבת) ומן הארכיון של הקאמרי: קטע מההצגה "אבודים ביונקרס" שהועלתה ב-1991, שבה גילמה פורת את האם הנוקשה, ועידית טפרסון הצעירה את בתה המוגבלת והמורדת. טפרסון עצמה ציינה בהתרגשות שפורת היא אחת הסיבות לכך שהיא עצמה היתה לשחקנית, וסיפרה על אותה חוויה מיוחדת של לתת לעצמך כשחקן להיכנס לשדה ההשפעה של פורת על הבמה.

עוד הוקרן קטע מן האירוע שערך לכבודה של פורת התיאטרון הנושא את שמה, שם היא נראתה גם מביימת, גם נוזפת, וגם שרה על כך שהיה לה רעיון להקים תיאטרון. יו"ר הנהלת התיאטרון, מיקי ירושלמי (שבשל תפקידו זה נמנעת עתה בת זוגו, שרת התרבות לימור לבנת, שנעדרה מן האירוע ¬ ודווקא חבל, גם כשרה וגם כבת זוג ¬ מלהיות מעורבת בחלוקת תקציבי התמיכה לתיאטרון), בירך אף הוא, וסיפר שפורת ערכה לו אודישן כחבר הנהלה לפני שהסכימה שיהיה יושב ראש. פורת קמה ממקומה, חיבקה אותו בחום וגילתה לקהל ש"הוא האדם היחידי שלא פיטרתי".

ה"רו" של "רומיאו"

ישראל גוריון שר לפורת מהצגה שהיא דווקא לא השתתפה בה (שיר שבהצגת הבכורה ביצע דודו טופז) וסיפר איך בהצגה הראשונה שבה עלה על במת הקאמרי כסטטיסט ("רומיאו ויוליה"; פורת היתה יוליה) לא הצליח לבטא את המלה היחידה שצריך היה לבטא: "רומיאו". אחרי ה"רו" יצא מפיו רק האוויר, בשל התרגשות לא צפויה. בהפסקה פורת ניגשה אליו ואמרה לו "בחור צעיר! תלמד בעל פה!".

רמי ברוך, ששיחק בתיאטרון הילדים והנוער בהצגה על חיי ביאליק, ביצע קטע מן ההצגה. הוא סיפר שיצא לו פעם לשבת ליד פורת במטוס, בעת שנסעו עם ההצגה לחו"ל, וכשהוא ראה את החיוך שהתפשט על פניה בזמן שהמטוס צובר תאוצה על המסלול לקראת המראה, הבין מהי האנרגיה שמסוגלת להעלות מטוס לאוויר.

אפשר ומפתה להמשיך ולפרט: סופו של האירוע היה שייך לבתה של פורת, ליטל, ונכדתה, יובל-אור. ליטל אומצה על ידי הזוג פורת כשהיתה בת כמה חודשים (אחיה יורם אומץ שנתיים לפניה). היא הובאה אל מאחורי הקלעים של התיאטרון הקאמרי לראשונה בשנת 1958, במהלך ההצגה "בגלל חגורה", גרסה מודרנית של "ליזיסטרטה" שבה שיחקה פורת את אחד התפקידים הראשיים. פורת ירדה לרגע מהבמה, ראתה את התינוקת החדשה שלה לראשונה, לקחה אותה מיד בזרועותיה ועלתה אתה לבמה, שכן בתמונה הבאה היא היתה אמורה להופיע עם תינוק בזרועותיה.

ליטל פורת, שלמדה משפטים והיום היא עורכת דין, היטיבה לאפיין באוזני הקהל את המשמעות הלא פשוטה של "להיות הבת של ארנה פורת", מבלי לטשטש את הקשיים אך גם מבלי להסוות את עומק הקשר. בין השאר סיפרה כיצד קיבלה הוראות מאמה לכתוב בעבורה מחזה, ואיך עבדו שתיהן ביחד על ערב שירי לאה גולדברג שפורת העלתה כשהיתה בת 80, וליטל ביימה. אורנה, לפי ליטל, מוכנה לקבל הוראות בימוי ואפילו לנסות אותן, אבל היא בדרך כלל יודעת מה היא רוצה ובדרך כלל היא גם רוצה את הדבר הנכון.

יובל-אור, הנכדה (הנקראת כך על שם אחת ההצגות הידועות שבהן השתתפה סבתה, "אהבתה של יובל-אור"), היא בת 15, וגם היא רוצה להיות שחקנית. כשנשאלה למה, השיבה שזה נראה לה טבעי. היא גם תרמה זיכרונות על יכולתה של הסבתה ליצור בעבור הנכדה מציאות בדיונית ולזרום אתה.

וכאן אירע משהו שהיה סיכוי קלוש שיקרה: אורנה פורת עצמה עלתה על הבמה וישבה לצד בתה ונכדתה. היא סיפרה איך לימדה אותן קוראל נוצרי קדום, שמלותיו בלטינית הן "דונה נוביס פצה" ("תן לנו שלום") ושלוש הנשים שרו אותו בשלושה קולות מיוחדים. זה היה רגע קסום שאי אפשר היה לתכנן או לביים אותו. ואורנה פורת הרימה ידה עם אצבע זקורה כדי להזכיר לנו את המסר שבקוראל.

כל מה שהיה באירוע עצמו, עם הרגעים מתולדות התיאטרון הישראלי והחיים בישראל, הספיק וסיפק ואולי אף התארך קצת מעבר למידה. האירוע הסתיים כשיובל-אור שרה לסבתה עם פלייבק עתיר תופים, "הישארי כפי שהינך". וחבל שאירוע כל כך גדוש, לאדם כל כך ראוי, התקיים בצורה כל כך צדדית, ללא כיסוי תקשורתי ראוי.


תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ