בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיית במה

מזל טוב, בזכותנו 
שברת רגל

פסיקת השופטת ארנה לוי, שזיכתה את יבגניה דודינה בפיצויים לאחר ששברה רגל בהצגה בתיאטרון גשר, מצטטת מדברי ההגנה של הבמאית אז ומנכ”לית גשר היום, לנה קריינדלין, ובהם כמה רפליקות מעניינות במיוחד

4תגובות

בתפקידי כמבקר תיאטרון אני רואה הצגות, מתרשם מהן ומביע את דעתי, בין היתר על מידת האמינות של מה שאני רואה על הבמה. אני מודע לכך – ומנסה להזכיר לעצמי ולקוראי – שאני מבקר ולא שופט, ואין לחוות דעתי תוקף מחייב. אני כמובן קורא בעניין ביקורות של עמיתים על הצגות שראיתי, ועל כאלה שלא ראיתי, ובשבוע שעבר קראתי ביקורת מעניינת במיוחד, שנכתבה לא על ידי מבקר או מבקרת תיאטרון, אבל על ידי מישהו שלדעתו יש תוקף מחייב. זו היתה דיעה ביקורתית על הצגה שלא ראיתי, אבל ההצגה הזאת עסקה במשהו שהתרחש לפני שמונה שנים, במהלכה של הצגה שראיתי. טוב, מספיק ללכת סחור סחור: קראתי בעניין רב את מה שפסקה ב-17.4.2013 כבוד השופטת ארנה לוי מבית משפט השלום בת”א, בתביעתה של השחקנית יבגניה דודינה נגד תיאטרון גשר והפניקס הישראלי, חברת הביטוח.

התביעה עסקה במה שקרה ב-12.2.2005 על במת תיאטרון גשר, במהלך הצגת "מדיאה" מאת אוריפידס, בבימויה של לנה קריינדלין, שהיום היא המנהלת הכללית של התיאטרון. פסק הדין מתאר את הבמה: "זירת ההתרחשויות היא שפת בריכת שחייה פרטית בווילה מודרנית. לצורך כך, נבנתה על במת התיאטרון, אשר גובהה כ-70 ס"מ, בריכת שחייה מרובעת בעומק של כ-40 ס"מ, אשר היתה מוקפת, בכל ארבעה צדדיה, במעין ‘פודיום’, בגובה של כ-45 ס"מ וברוחב של כ 120 ס"מ. הבריכה היתה מלאה במים והפודיום שימש כשפת הבריכה. (...) הפודיום נבנה באופן אלכסוני ולא היתה חפיפה מלאה בינו ובין הבמה. חלקו האחד של הפודיום, בצדו השמאלי, חרג מהבמה לכיוון הקהל, כך שגובהו מעל רצפת האולם באזור זה היה כ-115 ס"מ, ללא במה מתחתיו."

בדקה ה-42 של ההצגה (זו היתה הפעם השישית בה הועלה המחזה בהפקה זו) נכנסה דודינה, שגילמה את מדיאה, לבריכה, בשמלה שחורה ארוכה, בהיותה יחפה. על פי הוראות הבימוי היא יצאה מהבריכה לשפתה הקרובה לקהל, תוך כדי מונולוג סוער, בו גומלת בה ההחלטה לרצוח את ילדיה. תוך כדי המונולוג היא נפלה משפת הבריכה לרצפת האולם, ובעקבות הנפילה שברה את קרסולה. ההצגה הופסקה. היא נעדרה מהבמה לכשבעה חודשים וחזרה להופיע בהצגה בספטמבר 2005. התביעה של דודינה בגין נזקי גוף הופנתה נגד התיאטרון וחברת הביטוח פניקס.

תיאטרון גשר

על פי פתח הדבר של פסק הדין התובעת טוענת שמה שגרם לתאונה הוא רשלנותה של הנתבעת, כלומר התיאטרון שהעלה את ההצגה. ובעניין זה, "הצדדים חלוקים הן בנושא החבות והן בנושא הנזק." כלומר: לטענתה של השחקנית, התאונה והנזק נגרמו בגלל התנאים בהם נדרשה לשחק – שמלה ארוכה, רגלים יחפות, במה רטובה, פודיום צר ומוגבה וחורג משטח הבמה, והעדר אמצעי ביטחון מספיקים, למרות תלונות במהלך החזרות. לדבריה, אמצעים נגד החלקה הותקנו רק אחרי התאונה, לקראת חידוש ההצגה. לטענתה, היא החליקה על הבמה בשל היותה מסוכנת ורטובה. לצדה ולתמיכה בגרסתה העידו שלוש שחקניות שהיו אתה על הבמה בעת התאונה: מיכל לוי, מיכל פיינברג ושירי גדני. בזמן המקרה הן היו קרובות אליה, יחסית, על הבמה אך מאחוריה, והעידו שהכל קרה מאוד מהר.

זיעזע את הקהל

בפסק הדין לא מצוטטת גרסת חברת הביטוח, כך שסביר להניח שמנכ"לית התיאטרון היום, שביימה את ההצגה, לנה קריינדלין, העידה גם מטעם חברת הביטוח, שמן הסתם ממשיכה לבטח את התיאטרון. היא העידה שהתיאטרון נקט בכל האמצעים כדי למנוע תאונות החלקה בהצגה הספציפית הזאת, בתיאום עם דודינה, עוד לפני התאונה; שלא היה בתפאורה שום דבר יוצא דופן; שמקצוע המשחק טומן בחובו סכנות לעוסקים בו והם צריכים להיות מודעים לכך, כולל שבירת איברים; שדודינה שינתה על דעת עצמה את ההעמדה, ובשל כך נפלה מהבמה.

ההגנה טענה גם שהשחקניות שהעידו לטובתה של דודינה תיאמו את העדויות ביניהן. בזמן המקרה קריינדלין ראתה את דודינה מקדימה, מהגלריה, אמנם לא מקרוב, והיא משוכנעת שלא החלקה אלא שינוי העמדה על ידי השחקנית, בניגוד להוראות הבימוי, הוא שגרם לנפילה.

את עדותה של קריינדלין חיזקו מנהל התפעול אז, משה נחשון, ומנהל הייצור של התיאטרון, אלכסנדר גולדין, שסיפרו על פסים נגד החלקה שהודבקו בבריכה, ודבק קרמי שנמרח עליה למניעת החלקה, בתיאום עם דודינה עצמה ולפי דרישתה עוד לפני התאונה. לפי דברי השופטת, בזמן התאונה לא היה יועץ בטיחות בתיאטרון. השופטת התרשמה גם מקלטת של ההצגה שנעשתה לפני הנפילה, ולהערכתה לא נראו על הבמה אמצעים נגד החלקה שאנשי תיאטרון גשר טענו שהיו שם.

אצטט, ברשותכם, לעניין שהוא נושא התביעה, מן הביקורת שכתבתי על ההצגה אחרי שזו חודשה כשדודינה החלימה מפציעתה, כשעל דעת כולם כבר היו על הבמה אמצעים נגד החלקה, בספטמבר 2005: "היא חזרה להופיע אחרי פציעה קשה במסגרת הקרבתה הטוטאלית למען התפקיד הזה, וגם בהצגה זו מעדה פעם אחת לתוך הבריכה, מה שזיעזע את הקהל לא מעט".

בטרם אגיע לפסק הדין עצמו, רציתי לצטט מדברי העדות של קריינדלין, מנכ"לית התיאטרון היום והבמאית אז. הנה הטקסט שלה המצוטט בפסק הדין על פי פרוטוקול בית המשפט: ""הבמה זה מקום לא נוח באופן כללי... אני ממש לא מסכימה שהבמה היתה מסוכנת במיוחד, שונה מהצגות אחרות". קריינלדין אישרה שחלק מהפודיום חרג מהבמה. עוד אישרה כי אכן קיימת אפשרות ששחקן יטעה וכשנשאלה מדוע לא נעשה שימוש באמצעי כלשהו נגד נפילה השיבה כי אין הדבר מקובל: "אין דבר כזה".

זו ברכה מסורתית

באשר לסיכון מוגבר להחלקה בשל מים על הבמה השיבה קריינדלין: "זה לא רלוונטי... כי ברגע שיש מדרגות - יש יותר סיכוי שהשחקן ייפול מהבמה מאשר כשאין מדרגות. וברגע שיש שיפוע - יש יותר סיכוי שהשחקן יחליק מאשר כשאין שיפוע. ויש עלייה בכל במה וירידה בכל במה ומדרגות ולפעמים יש מים. אגב ב-50% לצערי הרב של ההצגות יש מים על הבמה. זה מקובל... והשחקן יכול ליפול... קורות תאונות בתיאטרון, השחקנים נופלים, שוברים רגליים... זה בכלל סימן של הצלחה, שתדעו לכם... ברגע ששחקן בוחר במקצוע של שחקן והוא צריך לעלות על הבמה, והבמה היא בגובה ועל הבמה יש תפאורות ועל הבמה יש חושך - זה חלק מהמקצוע. הוא יכול ליפול".

אתר בתי המשפט

קריינדלין נשאלה מדוע לא נלקחה בחשבון האפשרות ששחקן יכול לטעות ולא נמנעה סכנת נפילה, והשיבה: "בגלל זה יש כל כך הרבה מקרים בהיסטוריה של תיאטרון עולמי ששחקנים נופלים מהבמה... לעמוד על הבמה זה לא כמו לעמוד על הרצפה. זה יותר מסוכן כי זה בגובה... קורה בתיאטרון שנופלים מהבמה". בהקשר זה מן הדין להודות שבתיאטרון בן זמננו שחקנים נדרשים על ידי במאים הרבה פעמים לעשות דברים שעלולים לסכן אותם, ושהיו הרבה מקרים בהם שחקנים נפגעו במהלך הצגה ולא תבעו את התיאטרון. אבל כאן, מה לעשות, מדובר בתביעה, ופסקנותה של קריינדלין בעדותה לא שירתה, כך נראה, את ה”קייס” שלה.

כשקראתי את דברי העדות והגעתי למשפט לפיו שבירת רגליים על ידי שחקנים היא בכלל סימן של הצלחה הבנתי שקריינדלין מתכוונת לברכה מסורתית של אנשי תיאטרון לפני בכורה, “break a leg”. תיארתי לעצמי שקריינדלין אמרה את הדברים בהומור, ואמרתי לעצמי שלמיטב הבנתי שופטים לא בקיאים בהומור של תיאטרון.

ואכן, כך כתבה השופטת: "אם מובנות לי טענות הנתבעות, הרי שלדעתן, באופן עקרוני וגורף, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה, אין כל חובת זהירות למנוע נפילת שחקן מבמה, כיון שמדובר בסיכון טבעי ורגיל, אשר נלווה לפעילות של כל מי שעולה להופיע על במה. נפילה מבמה, כמו גם נפילה על במה, מסיבות שונות, לרבות בשל תפאורת הבמה וגם בשל שימוש במים על הבמה, אינה סיכון חריג מפניו יש להישמר ובגינו יש לנקוט אמצעי זהירות כלשהם. נפילת שחקן על במה היא אף דבר שניתן לראותו כמבורך ומביא מזל. אומר מיד, כי טענה זו של הנתבעות, אשר גם נאמרה באופן נחרץ על ידי הגב' קריינדלין, אינה מקובלת עלי כלל ויש להצטער כי זו עמדתן. אמנות אינה מהווה חסינות מפני חובות מעביד כלפי עובדו. על המעביד, גם כאשר הוא מעסיק שחקנים על במה, לנקוט מלוא אמצעי הזהירות, כך שהשחקן יוכל לבצע תפקידו באופן הבטיחותי ביותר, מבלי להיחשף לסיכונים, אשר עשויים לגרום לו פגיעות גוף. על המעביד למצוא את הדרך לשמור על בטיחות השחקן מבלי לפגוע במסר האומנותי, אותו מבקשת ההצגה להעביר".

לכל צד בדרמה שהתרחשה בבית משפטה של השופטת לוי היו אינטרסים ברורים למדי. וכך התרשמה השופטת מן הטקסט, המניעים והביצוע של כל השחקנים בדרמה שנפרשה לפניה: "אני מעדיפה עדות התובעת ושלוש העדות, אשר העידו, כי לא היו אמצעים יעילים כנגד החלקה על גבי הפודיום עובר לתאונה, על עדויות עדי הנתבעת. העדות מטעם התובעת הן עדות אובייקטיביות ואין להן עניין בתוצאות המשפט, בניגוד לעדי הנתבעת.

“בהקשר זה אציין, כי גם אם, כנטען על ידי הנתבעות, שלוש העדות שוחחו ביניהן עובר לעדותן, איני סבורה כי יש בכך כדי לגרוע ממשקל ומהימנות עדותן. בהתאם להתרשמותי, כל עדה העידה את הזכור לה, באופן אמיתי וספונטאני. כל עדה ציינה בכנות מה זכור לה ומה אינו זכור לה. לא התרשמתי כי מדובר בעדויות מתואמות, שאינן אמיתיות. דווקא עדויות עדי הנתבעת נראו כמתואמות ומגמתיות". לזה קוראים ביקורת שיפוטית.

סיכומו של דבר, השופטת קיבלה את עיקר תביעתה של דודינה, ופסקה לה פיצויים בסך 382 אלף שקלים, וכשנוספו לכך שכ"ט עורך דין והוצאות משפט, זה מצטבר ליותר מ-600 אלף שקל. כיוון שמדובר בבית משפט השלום, ובסכום לא מבוטל, גם – וכנראה בעיקר – כשהוא נתבע מחברת ביטוח, אני מניח שעוד נשמע על התביעה הזאת.

האם לאחר הסיפור הזה יש עד אפשרות שנראה את דודינה, המשחקת כרגע בהבימה, מופיעה בתיאטרון גשר? מספרים שבמאי הקולנוע מייקל קרטיז ("קזבלנקה") אמר פעם לעוזרו לאחר מבחן בד של מישהו: "איזה שחקן איום. לעולם אל תזמין אותו למבחן שוב. אלא אם כן נזדקק לו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו