בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"רואים ת'סוף": הייאוש נעשה יותר נוח

הקברט הסאטירי "רואים ת'סוף" הוא סדרת מערכונים ושירים על מנהיגים מגוחכים מכל הצדדים, המבחן האמיתי בה שייך דווקא לקהל

תגובות
אבי לוי

מוטי קירשנבאום, אפרים סידון וב. מיכאל כותבים סאטירה בישראל בערך מהזמן שאני, כצופה, רואה, שומע וקורא סאטירה. נכון, בראשית היה חנוך לוין, וכשהוא כתב סאטירה אנשים כאן היו עוד מזדעזעים ממשהו, אבל מאז שלוין התרכז בתיאטרון קירשנבאום, סידון וב. מיכאל הם עוטי אדרת הסאטירה הישראלית ומתחתיה יצאו ״ארץ נהדרת״, ״מצב וגב האומה״ וגם ״היהודים באים״ ו״הכל שפיט״.

וכשמדברים על ״סוף״, אז מאוד יכול להיות שבסופו של דבר יתברר שאנשים בישראל מצביעים בקלפי על סמך מידע והשקפת עולם שהם קולטים מתכניות סאטיריות, בעיקר בטלוויזיה, וגם על הבמה.

הקברט הסאטירי הזה הוא סדרה של מערכונים ושירים על מנהיגים מגוחכים מכל הצדדים (ביבי מנהל שיחה עם אביו שבעולם הבא ולא מצליח לעמוד בדרישותיו; הרצוג מתרגל את קולו השבור במלה ״מהפך״ ויוצא מדעתו) ועל התנהגויות ישראליות טיפוסיות (תכנית חדשות בטלוויזיה המוצעת לצופים כתפריט במסעדה, לבחירתם וטעמם). הכל רהוט. כתוב כהלכה, הפאנצ׳ים במקום, גם אם הם מגיעים ברבע שעה איחור (המונולוג על השחיתות). צוות השחקנים מיומן, נמרץ ומדוייק: אתי וקנין סובר (המגלמת את ריקי כהן, שבורת הלב מאכזבת אהבת יאיר) ודור צויגנבאום (משעשע מאוד כביבי הנקרע בין שערה שנשרה ומו״מ מדיני שמאיים להצליח), גיא מסיקה שהוא ה״פיבוט״ בנבחרת הזאת (מונולוג די מצמרר של בנט כבניטו, ״הדוצ׳ה של כל הדוסים״), ופלורנס בלוך המעולה בסדרת דמויות (כמתרגמת לשפת חרשים של נאום הדוצ׳ה היא ״עושה״ את המערכון) וישראל גוריון המעניק להופעה הדר ייחודי (הוא היה על הבמה ב״מלכת אמבטיה״, לפני 45 שנים!).

אבי לוי

באירוע כזה המבחן האמיתי הוא לא של המופע — בהנחה שעושים אותו אנשי מקצוע שיודעים מה הם רוצים, וכאן זה אכן כך — אלא של הקהל. ובמקרה של הופעת במה, שלא כמו בטלוויזיה, הקהל שקנה כרטיס ידע למה הוא בא, והביא בחשבון שזה עשוי גם להרגיז אותו, אני מניח. הקהל בהופעה בה הייתי היה מורכב מאנשים בגילי ומבוגרים ממני (יום ששי, 14:00, צוותא תל אביב) ומקבוצה של תלמידי תיכון. הקהל המבוגר היה בעד, ולפי שיחה (עם קירשנבאום וסידון) בתום המופע היו שם מי שחשבו שזה לא חריף מספיק. לפי עדות מורה הנוער, היו ביניהם שנפגעו מהמערכון על בנט כפאשיסט.

להערכתי כצופה, המערכון שכן גרם לקהל האוהד אי נוחות מסויימת היה זה בו בלוך מגיעה ל״משרד הפליטה״ כיורדת ומבקשת שהמדינה תחזיר לה את השקעתה. פקיד הפליטה (גוריון) מחשב לה שבסופו של דבר, ובעיקר בגלל הבן ששכלה, ולכן נחסכו לה הוצאות המשך החזקתו, היא עוד חייבת למדינה. והיא רושמת המחאה, רק כדי לרדת. ואל תגידו לי שעשיתי לכם כאן ספוילר, כי אולי חסכתי לכם פגיעה רגשית.

אבי לוי

קירשנבאום וסידון ומיכאל יודעים שאחרי הבחירות יצטרכו לשנות הרבה מערכונים, ומאוד ייתכן שבדיעבד ייצאו אידיוטים. ולכן קשה להגיד אם מופע הסאטירה היה באמת רע או טוב. המציאות משנה את הדעה על הסאטירה. הסטיריקאים תמיד טוענים להגנתם שסאטירה לא משפיעה. אבל גם הם והקהל מקיימים את פולחן הסאטירה כאשלייה, בזמן ההופעה, שגם אם המציאות לא תשתנה, אפשר לפעמים לצחוק ממנה, ומעצמנו. כך, גם כאן היאוש יכול להיות לרגע יותר נוח.

צוותא מציגה ״רואים ת׳סוף״ מאת מוטי קירשנבאום, אפרים סידון וב. מיכאל. ניהול מוזיקלי: רוני וייס. תפאורה ותלבושות: רונה משעול. כוראוגרפיה: הראל קיי. פסנתר: עדי דויטש



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו