בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מר ורטיגו": תיאטרון עם מעוף

רומן אמריקאי על מהות החיים הופך בידי במאי, מעצב, תאורן ומוסיקאי רבי מעוף, ושחקנים מעורבים להצגה מרהיבה, אלימה ופשוטה, המאחזת את עיני הצופה, וגם חושפת לפניו את סוד קסמיה

11תגובות
השחקן הלל הפון משען על קלשון הנעוץ בכדור העשוי גדר תיל ומדמה ריחוף באוויר. ברקע שחקנית בבגד כחול
רדי רובינשטיין

הדבר המרכזי שראוי לציון, בעיני, בהצגת "מר ורטיגו", בבימויו של עירד רובינשטיין בתיאטרון גשר היא העובדה שזהו קודם כל "תיאטרון".

זו לא התחכמות אלא עניין מהותי: מה שמתרחש על הבמה איננו "מציאות" או חיקוי שלה, אלא ייצוג מלאכותי – המתחולל ממש לעינינו - באמצעות שחקנים, אביזרים, תאורה ומוסיקה, המעביר רעיון (בשביל דעתו) או מגולל סיפור אנושי (בשביל רגשותיו) של הצופה. וכך ההצגה הזאת נפתחת בקידה של אמני קרקס בסוף הופעתם, כשהכוכב – הנער המכונף, אותו מגלם הלל קפון יפה הגוף והרוח – מסיר את בגדי ההופעה. מכאן ואילך, אומר הבמאי לצופים, ניצור כאן לעיניכם ייצוג של מציאות, וגם נראה לכם איך אנחנו עושים את זה. אתם תתרשמו, תתפעמו, תתרגשו, וממש באותו רגע תראו במו עיניך איך "אחזנו את עיניך".

זוהי הצגה על פי רומן של פול אוסטר, וזה לא פלא שבמאים פונים לרומנים, ולא למחזות, שכן המחזות כופים עליהם צורה ומציאות בימתית, ואילו הרומן מאפשר להם לעוף. וזה דימוי מתבקש, שכן הרומן מספר על נער, שמאסטר יהודי (גלעד קלטר הענייני, יובשני אך כובש בתוכו גם רגש עז וגם אלימות) רואה בו מועמד להוויה אידיאלית: שיווי משקל בין גוף (פגום) ורוח (תמה) שיאפשר לו לרחף מעל פני האדמה.

אוסטר מספר עלילה מורכבת ורבת דמויות צבעוניות, שהיא גם משל על החיים: רוח האדם יכולה להמריא בתמימותה; היא לעולם בסכנת "היטמאות" ביצר (היינו מין) ואז היא עדיין מרחפת, אבל חשופה לסכנת "ורטיגו", סחרור ואבדן התמצאות, הכרוכים בכאבי ראש והקאות, (זו כנראה תמצית ההוויה האנושית על פי אוסטר, התעלות במחיר סבל), ולאלימות שסכנתה הריגת הגוף, וממילא התרסקות. יש לזה, כמובן, גם מקבילה דתית-אתנית (מאסטר יהודי, הכושי אזופוס) אבל זה פחות מעניין, בעיני (כולל היידיש שבהצגה).

שחקן שכנפיים לכתפיו, בגבו לקהל, מרחף מעל במת מדרגות מוארת, על רקע כחול
רדי רובינשטיין

ההצגה, המוותרת (בעיבודם של יואב שוטן-גושן והבמאי) על חלקו האחרון של הרומן, ומרתקת בסיפור, ובשפע הדמויות העיקריות (מיקי ליאון בתפקיד הדוד סלים, רק שיזהר לא להעמיס כל כך על קולו) ומשניות (קארין סרויה, אורי יניב, אנג'לה שטייגרט, פאולו א. מואורה, לוסי דובינצ'יק ומיכאל ריבקין; השחקנים כאנסמבל הם חלק מחווית ההצגה), מצטיינת גם בדמיון חזותי, פשוט ומרהיב: כך הלל קפון מתנועע על רצפת הבמה בשכבו על הגב, פרוש כנפיים צחורות, על סקייטבורד רחב, ואילו הקהל רואה במראה נטויה ענקית מעל חלל הבמה דמות מרחפת. פועל במה מסובב באמצעות מוט צמד מושבים, לצלילי מוסיקה (של רועי ירקוני), ואחת הדמויות מסובבת מוט הגה, והקהל צופה במכונית על סף התרסקות.

הבמה ריקה, רוב הזמן, ומלאה בדמיון של המעצב מיכאל קרמנקו. הכול מתבצע באמצעות אביזרים מופגנים (כדורים העשויים חוט תיל דוקרני, שהם גם כוכבים; סדינים מתייבשים על חבל כביסה, ההופכים לגלימות קו-קוקס-קלן, ורגע של חגיגה הופך ללינץ' אכזרי, בימתי, ללא דם). והתאורה של אבי יונה בואנו (במבי) מחוללת נפלאות בחלל הבמה, כרגיל. והסאונד של מיכאל וייסבורד מראה שזה אמנות, ולא רק הגברה.

בהצגותיו של רובינשטיין שראיתי עד כה ("המחברת הגדולה" עם תלמידים בסטודיו של יורם לוינשטיין, הצגה שאומצה על ידי גשר, ו"רומיאו ויוליה" בתיאטרון באר שבע) יש לו הבנה מעולה בשימוש בחלל הבמה, ובאסטטיקה של תיאטרון כאמנות (בניגוד לחיקוי או אפילו אשליית מציאות), שפע של מעוף ודמיון וגם נימה של אלימות, שמוסיפה חספוס אנושי וארצי המאוד חסר בהרבה הצגות המתהדרות – בצדק - באסטטיקה שלהן.

ובסוף ההצגה, כשהמאסטר (האמן?) מודה בכישלונו, ומי שמתאבל עליו הוא יציר כפיו המכונף שכבר לא יעוף, הלב נשבר, אבל קסם ההצגה נשאר שלם.

תיאטרון גשר מעלה "מר ורטיגו", מחזה מאת יואב שוטן-גושן ועירד רובינשטיין (שגם ביים). תפאורה ותלבושות: מיכאל קרמנקו. תאורה: אבי בואנה יונה (במבי). תנועה: עמית זמיר. דרמטורגיה: רועי חן. מוסיקה: רועי ירקוני. סאונד: מיכאל וייסבורד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו