אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"יותר מעירום": חוגגים את הגוף החשוף

שנים עשר רקדנים בניצוחה של הכוריאוגרפית דוריס אוליך מציגים מופע שחושף מחדש את נפלאותיו של הגוף, ללא תבניות או דעות קדומות

תגובות

שמו מתאים לו. "יותר מעירום" (צילום: andrea salzmann)

בין המופעים השונים שהתארחו השנה בפסטיבל ישראל, בולט ומעורר סקרנות המופע "יותר מעירום" של הכוריאוגרפית האוסטרית, דוריס אוליך. היצירה הוצגה בבכורה בשנת 2013 בפסטיבל ImPulsTanz בוינה, שהוא אחת הפלטפורמות המעניינות שפועלות בזירת המחול העכשווי. מאז היא הופיעה ברחבי אירופה וקוצרת שבחים. אין בה וירטואוזיות מפעימה או פירוטכניקה מתוחכמת, אבל היא יוצרת עולם ומלואו - שלם, ובמובנים רבים גם מושלם.

» פסטיבל ישראל 2016» אירועי תיאטרון ומחול - פסטיבל ישראל 2016 » אירועי מוזיקה - פסטיבל ישראל 2016» פסטיבל מרכז הבמה - פסטיבל ישראל 2016» מירוץ ההתשה של הכוריאוגרף אלסנדרו שרוני

שניים-עשר רקדנים עירומים לחלוטין עומדים או יושבים על הבמה ללא תזוזה, אך לאט לאט מתחיל גופם להגיב למוסיקה שנשמעת ברקע: תחילה בתנועה מינורית של אצבעות הידיים, אחר-כך בניעות קלות של הברכיים וטלטול הכתפיים, ולבסוף בהתמסרות טוטאלית ומשוחררת של הגוף לקצב. במשך שעה הם הולכים, פועלים, קופצים, נוגעים או פשוט נוכחים. החוויה שנוצרת מרתקת, אפילו מרגשת, ונדמית לצפייה במעבדת מחקר של הגוף או למגרש משחקים של תנועה.הגוף משתחרר באמת. "יותר מעירום" (צילום: Theresa Rauter)

לייצוגי עירום יש היסטוריה מעניינת בתולדות המחול. במחול הפוסט-מודרני של שנות ה-60 הוצגו לראשונה גופים חשופים כביום היוולדם, תוך שהם משקפים את המתירנות המינית, חדוות הנעורים והאנטי-ממסדיות של התקופה. אולם אלה ביטאו גם את האג'נדה האמנותית של היוצרים, שביקשו לבטל את ההפרדה בין גוף מחולי לגוף יומיומי דרך עבודה עם פרפורמרים לא מיומנים (non-dancers), פעולות פונקציונאליות ולא ריקודיות, וגם עירום.

בעקבות המפנה שחוללה פינה באוש עם תיאטרון המחול שלה, בו הפך הגוף לראשונה לתוכן ולא רק לכלי של המחול, החלה בסוף שנות ה-80 חשיפה הדרגתית של הגוף, שהגיעה לשיאה ביצירות שלמות שבוצעו בעירום מלא. אחת הראשונות היתה "ג'רום בל" שנקראה על שמו של הכוריאוגרף מ-1995, שסללה את הדרך לאחרות, כמו "טרגדיה" של אוליבייה דובואה שאף הוצגה בארץ ב-2014 (ראוי לציין בהקשר זה גם דוגמאות מקומיות מהשנים האחרונות, כמו "שעה עם אוכלי כל" של שני גרנות ונבו רומנו, או "רנסאנס" של מאיה לוי וחנן אננדו מרס).  העירום במחול בן-זמננו שונה מקודמו בשנות השישים; הוא תוצר של עולם שנדמה כי כבר ראה הכל וחווה הכל. הוא ישיר ובוטה כמו התנועה שמובאת לנקודת הקיצון - אינטנסיבית וחסרת עכבות, או לחלופין מינימליסטית עד לכדי נייחות מוחלטת. כך מוטלות בספק תפיסות מסורתיות שקובעות מהו ריקוד, מהי תנועה ראויה למחול, ומהו הגוף היפה - במחול ובחברה.

ביצירתה של דוריס אוליך מוצג מנעד רחב של גופים: הם נבדלים זה מזה בגובהם, צבעם ומימדיהם הפיזיים; חלקם מעוצבים ואחרים נראים "רגילים". הם נעים ומונעים, ביחד ולחוד, בקצב אישי ובתיאום קבוצתי. מהלך המופע הוא כמעט לימודי, ופורש בפני הקהל אפשרויות שונות של תנועה ומגע: סצנות מסוימות מציגות חקירה אנטומית - כיצד העור רוטט, ואיזה צליל מפיק הגוף כשהוא נחבט ברצפה או בגוף אחר. בסצנות אחרות נוצרת חוויה חושית חזקה שמעבירה למשל את התפרצות האדרנלין בגוף שנמצא במועדון ריקודים. יש גם סצנות שמונחות על ידי הגיון מחולי - מבנים כוריאוגרפים משתנים ואפילו אלמנטים כמו קפיצות או הנפות, שמבוצעות על ידי כל רקדן בדרכו הייחודית.  מגרש משחקים של תנועה. "יותר מעירום" (צילום: Theresa Rauter)

על המהלך כולו "מנצחת" אוליך, שניצבת על הבמה עירומה בפלג גופה התחתון ולבושה בג'קט (שגם אותו היא מסירה בשלב כלשהו). היא צופה בהתרחשות, לפרקים גם מגיבה לה גופנית, ובעיקר מתפקדת כדי. ג'יי שבונה את הפסקול המוסיקלי בזמן אמת. בחירותיה מדויקות ומושכלות, הן בתזמון והן ביצירת אווירה, ומאפשרות לקהל לחוות צורות שונות ומשתנות של מעורבות רגשית: רגעי השקט הטוטאלי מכוונים לריכוז ולהתעמקות במחקר הגופני, בעוד קטעי הפופ והרוק הכבד מעוררים בצופים תגובות פיזיות של ממש (נענועי ראש ורגליים) שמתמזגות עם התנועה על הבמה. 

הצפייה ביצירתה של דוריס אוליך טומנת בחובה את התובנה עד כמה מדויק השם שנבחר לה. דווקא מתוך ההיעדר המוחלט של בגדים, מגלה הקהל את כל ה"יש" של הגוף - זוויות וכיוונים, איכויות פיזיות ודינמיקה של תנועה, הבעות ורגשות. אך מעל לכל, "יותר מעירום" חושפת את חדוות הגוף שנטול כיסוי, ולכן גם משוחרר מסטריאוטיפים, דעות קדומות ותבניות חברתיות שקובעות איך צריך לנוע - כגבר או אישה, כ"בן תרבות", כאדם מודרני וכדומה. זאת חגיגה של הגוף הייחודי והחד פעמי של כל אדם, ושל התנועה - כל תנועה - כביטוי האנושי המזוקק והיפה ביותר.  יותר מעירום - תיאטרון ירושלים, כוריאוגרפיה: דוריס אוליך  27.5

*#