אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"KIMICA": מבט מרענן על שורשי הפלמנקו

המופע החדש של להקת הפלמנקו הישראלית קומפאס לא מציג סיפור בתבנית המוכרת, אלא שיח מורכב בין ריקוד למוזיקה, הנע בין כבד ועצוב לקל ושמח

תגובות

להקת הפלמנקו הישראלית "קומפאס", בניהולה האמנותי של מיכל נתן, פתחה אתמול (שלישי) סבב הופעות של מופע חדש, שעומד בסימן הקשר הייחודי בין מוזיקאים לרקדנים. בניגוד למה שנהוג לחשוב, פלמנקו אינו ריקוד בלבד, כי אם תקשורת מוזיקלית בין שלושה מרכיבים: שירה, נגינת גיטרה וריקוד. אינטראקציה זו דורשת מכל המשתתפים במופע בקיאות מוחלטת בצורות השירה השונות, במבנים המוזיקליים ובחוקים המוסכמים שקובעים מתי רקדן נכנס, יוצא, "מקשט" בתנועות או מבצע רקיעות. אבל היא מחייבת גם דבר נוסף - קשב עמוק בין זמר, נגן ורקדן, שמאפשר לכל אחד מהם "לקרוא" את המהלך המוזיקלי/תנועתי שבונה האחר. כשזה קיים, נוצרת הכימיה (kimica) שמייחדת את הפלמנקו כאמנות. דווקא משום שב-"KIMICA" לא מוצגים סיפור או תמה כי אם רצף של קטעי סולו, דואט וריקודים קבוצתיים, ניתן להתרכז בממדיו השונים והמשתנים של ה-"שיח" שמתהווה על הבמה בזמן אמת. למרות שהריקוד ניצב במוקד המופע, הוא לחלוטין ניזון מאופי השירה והמוזיקה, המבוצעות בצורה מצוינת על ידי הזמרים, יהודה 'שוקי' שוויקי ומרים לוי, ונגני הגיטרה יחיאל חסון ואיתמר שפירא. בהתאמה, הכוריאוגרפיה משקפת את המנעד הרגשי המגוון שמקבל ביטוי במופע, ונע בין כבד ועצוב לקל ושמח - באיכות התנועה, בדינאמיקה שלה ובהבעות הפנים של הרקדנים.  » KIMICA - לכל הפרטים» מירוץ ההתשה של הכוריאוגרף אלסנדרו שרוני» מדור במהגוונים של אינטימיות. "KIMICA" (צילום: אסתי ששון)קטעי הלהקה מדגימים צורות שונות של קשב: בחלקם מושם הדגש על התיאום התנועתי המוחלט בין הרקדנים או לחלופין, על הדיוק שבביצוע שינויים כוריאוגרפיים ששוברים את אחידות הקבוצה הן מבחינת המיקומים בחלל והן מבחינת רצף התנועות שמבוצע. היבטים אלה אינם ייחודיים לפלמנקו, אך כן משקפים בבירור את הקו המנחה של נתן, שנוהגת להעשיר אותו בהשפעות תנועתיות וכוריאוגרפיות מסגנונות מחול אחרים, כמו מחול ניאו-קלאסי או לירי. לעומת זאת, קטעים אחרים של הקבוצה מדגימים בבירור את הצורך בקשב של רקדן הפלמנקו למקצב. בריקוד החמישי, למשל, שלושה זוגות מבצעים בזה אחר זה רצפים ארוכים של עבודת רגליים מורכבת. הקטע אינו מלווה בשירה או נגינה, ולכן הרקדנים נדרשים לכוונן את עצמם למחיאות הכפיים הקבועות של הזמרים, המשמשות להם מעין מטרונום. מכיוון שהם אינם מבצעים רק פראזות זהות של רקיעות אלא יוצרים וריאציות משתנות של דגשים ואלמנטים, נוצר רגע של חיבור עמוק בין הקשבה פנימית של כל רקדן לעצמו, להקשבה חיצונית למי שרוקד מולו ולקצב הכולל של מחיאות הכפיים.           

הכימיה מקבלת ביטוי במופע גם כצורה של אינטימיות. בריקוד הסולו של מיכל נתן, למשל, יוצא הזמר 'שוקי' שוויקי מן האזור שבו עומדים ויושבים יחד כל המוזיקאים ומתמקם במרכז הבמה, לצידה של נתן. מהלך זה חושף את הקרבה הייחודית שנוצרת בפלמנקו, כשניכר בבירור כי שוויקי שר עבור נתן, והיא מגיבה אליו בתנועותיה. גוונים אחרים של אינטימיות עולים מתוך הדואט שמבצעת נתן עם הרקדן הספרדי אדריאן סנטנה, שמתארח במופע ואף יצר בו כמה מהריקודים. בקטע זה מבצעים השניים ריקוד עם קסטנייטות, כך שהתיאום שנדרש מהם הוא כפול - הם אינם רקדנים בלבד אלא גם מוזיקאים, ולכן צריכים להתאים את הנגינה זה לזה ולאנסמבל המוזיקלי כולו.    צורות שונות של הקשבה. "KIMICA" (צילום: יח"צ)קטע הסיום של המופע, ורגע השיא שלו, הוא ריקוד הסולו של אדריאן סנטנה, שמסומן מזה כמה שנים ככוח עולה בסצנת הפלמנקו הספרדית. סנטנה משתייך לדור של רקדני פלמנקו עכשוויים שמחוברים מאד למסורת, וגם מצליחים להביא מבט רענן על השורשים בזכות ההשראות שהם שואבים ממגמות עדכניות במחול. בהתאמה, הוא מבצע ריקוד עם מנטון (manton) - צעיף הפלמנקו, שמוכר דווקא כאביזר ריקוד נשי. עבודתו עם המנטון משקפת אלגנטיות מוקפדת ווירטואוזיות מרשימה: הוא מבצע הנפות מורכבות ומהירות ויוצר מנחים פיסוליים ויפים של הגוף, שמזכירים לפרקים את תנועותיו של לוחם שוורים. כך נוצר מפגן מרהיב של כימיה בין הגוף לאביזר, התנועה והמוזיקה, הרקדן עם עצמו.

למרות רגעים מסוימים שבהם הבמה הגדולה מחלישה במעט את הקרבה והאינטימיות, "Kimica" בכל זאת מצליחה ליצור חוויה אסתטית, נעימה לעין ולאוזן, שחושפת בפני הקהל את המורכבות והיופי של התקשורת בפלמנקו, ומזמינה אותו להתמסר אליה. KIMICA -סוזן דלל 24.5

*#