אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ארוחת טעימות": קומדיית בורקס מעודנת

ההצגה החדשה של דדי ברון מציגה בימוי אינטיליגנטי ביותר, מחזה המגיע ממקום אמיתי וצוות שחקנים מגובש ומחויב. אז מה לא עבד בתוצאה הסופית?

תגובות

"ארוחת טעימות", הצגה בבימויה של דדי ברון על-פי מחזה ישראלי חדש של בן זוגה שלומי מושקוביץ, היא לא מה שנראה ממבט ראשון. על פניו, והפרסומים של הקאמרי לא בדיוק מפריכים את זה, מדובר במן קומדיית בורקס עכשווית: משפחה תל אביבית שמאלנית ומשפחת מתנחלים אדוקה מתנגשות זו בזו סביב החתונה הצפויה של ילדיהם. הציפייה המוקדמת היא לקלישאות, להומור מתחת לחגורה וחנופה בלתי מתנצלת לקהל. מה שמפריע במקצת לדעות הקדומות של הצופה להשתולל, היא העובדה ששלומי מושקוביץ דווקא ידוע כמחזאי בעל רגישות פיוטית וחשיבה דרמטית מקורית, ועבודותיו הקודמות, ביניהן "שבוע" ו"כוכב יאיר" בהבימה והעיבוד ל"הם יורים גם בסוסים" בקאמרי, זכורות כנקודות אור ברפרטואר. הייתכן שהפעם מושקוביץ ויתר על האידיאלים המקצועיים שלו לטובת קריצה לקופה? ובכן, לא בדיוק. "ארוחת טעימות" התגלתה כקומדיה 'גבוהה' למדי, שמנצלת את העטיפה הבידורית שלה כדי להגיש לקהל כמה אמירות נוקבות על המציאות הישראלית העכשווית. מרגישים שהיא באה ממקום כן ונכון. הבעיה היא שבשורה התחתונה זה לא מספיק מצחיק ולא מספיק סוחף.

» ארוחת טעימות - לוח הצגות
» מי תזכה בתואר הצגת השנה?
» לעוד ביקורות תיאטרון

מה שכן, זה אינטיליגנטי באופן נדיר. גם המחזה וגם הבימוי משדרים על גל מעט גבוה יותר מהרגיל בתיאטרון הישראלי, ומשרים אווירה של עידון חריג. אולי ניתן לייחס את העניין לעובדה שדדי ברון עושה את רוב ההצגות שלה בשנים האחרונות בתיאטרון הגרמני דווקא. ההשפעה הגרמנית באה לידי ביטוי מובהק גם בעיצוב המינימליסטי, שמתבסס על אובייקט משעשע בעיצובה של דנה צרפתי - מעין ספת ענק רב מושבית, שמשמשת כבמה בתוך במה, ומעניקה מן סיכום אירוני לתולדות הספה כתפאורה בדברי ימי התיאטרון הישראלי. אינטליגנטיות ומחשבה מעמיקה ניכרות גם בתלבושות שעיצבה פולינה אדמוב, שיש בהן מידה של ריאליזם, אבל גם מידה של אפיון ספציפי וניואנסי לדמויות. עבודת השחקנים מתאפיינת בתחושה של אנסמבל, בלי "כוכבים" מובהקים, אך עם הרבה מאמץ ומחויבות.

מוטי כץ ולימור גולדשטיין הם "השמאלנים התל אביביים", שמארחים בביתם את יואב לוי ואיה שבא, "המתנחלים הדתיים". דוד שאול והדר ברוך הם הזוג הצעיר, המעורב, שמנסה ללכת בדרך המיוחדת להם, בהינתק מהמאוויים של הוריהם. נעמה שטרית היא האחות החילונית הצעירה, תפקיד אקסצנטרי שנכתב כדי לגנוב את ההצגה. ואכן בביצועה החינני של שטרית, הוא מקבל את מחיאות הכפיים החזקות ביותר בסיום הערב.

אם כן, יש ב"ארוחת טעימות" הנוכחית לא מעט חומרי גלם איכותיים וגם כמה מנות טובות. עם זאת, בסופו של דבר, התחושה היא שהתוצאה הסופית היא פחות 'טעימה' מכל מנה בנפרד. הקונפליקט הדרמטי שמניע את ההתרחשות הוא כללי ומעורפל, מה שגורם להצגה להישען יותר מדי על הידע המוקדם שהצופים באים איתו מהבית, לגבי התהום הפעורה בין שני המחנות הפוליטיים הנצים. גם ההומור עובד כאן בערבון מוגבל למדי, יותר ברמה של חיוכים ופחות עם צחוקים של ממש, שוב בגלל חוסר הספציפיות של הסיטואציה והסתמכות יתר על מה שאנחנו יודעים על שמאל וימין בישראל. שתי הבעיות האלה ניכרות במיוחד בסיום ההצגה, שמסתיימת באופן לא לחלוטין משכנע, שלא באמת ממצה את הקונפליקט. בסופו של דבר, המרכיבים החיוביים והשליליים מצטרפים לחוויה לא חד-משמעית באיכותה, אם כי בהחלט ראויה.

ארוחת טעימות - תיאטרון הקאמרי, בימוי: דדי ברון 10.4

*#