אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"בילי אליוט" הגרסה הבריטית: מתחרה רצינית בסרט

רגע לפני שהמחזמר עולה אצלנו עם הפקה מקומית ונוצצת, כדאי להספיק לתפוס את ההצגות האחרונות בלונדון, בזכות סצנות מרגשות, פסקול מצוין ומערכות מרהיבות שמצליחות להפנט את הצופה

תגובות
אושרי כהן ושאר השחקנים מהשקת ההצגה
עופר אמיר

לפעמים כדאי להתחיל מהסוף: כשבילי אליוט מגיע לארץ – רוצו להזמין כרטיסים. המחזמר, שיירד מהבמה בלונדון באפריל הקרוב, חוגג השנה 11 שנים, עם מעל ל-80 פרסי במה ותיאטרון מרחבי העולם, מוזיקה מקורית של אלטון ג'ון, ועיבוד לבמה של הבמאי, התסריטאי והכוריאוגרף המקוריים של הסרט, סטיבן דלדרי ("השעות", "קרוב להפליא ורועש להחריד"), לי הול ופיטר דארלינג. מעל לחמישה מיליון אנשים צפו בהפקה ברחבי העולם, ומעל ל-5000 נערים נבחנו לאורך השנים לשחק את התפקיד של בילי, כשרק 90 מהם זכו בתואר הנחשק. אז רגע לפני שהיא יורדת מהבמה בלונדון, ושניה לפני שהיא עולה בארץ בהפקה מקומית עם אושרי כהן, אבי קושניר ודפנה דקל, שריינו כרטיסים כדי לחזות במקור.חשוב להבין משהו על המחזמר בילי אליוט ולחדד את הציפיות: לא מדובר בהעתק מוחלט של הסרט. יש פער מאוד גדול בין הפקת במה להפקת קולנוע, ומחוות רגשיות שקל להדגיש במבע קולנועי באמצעות קלוז אפים וזוויות צילום, הולכות לאיבוד בתרגום כשמעבירים סיפור לבמה. ולכן הרבה רגעים שנשארו חרוטים בזיכרון מהסרט, סצנות מרגשות, פסקול מצוין ורפרנסים תרבותיים - לא נמצאים בהפקת הבמה. אבל אפשר לסמוך על במאי חריף כמו סטיבן דלדרי שימצה עד תום את העושר של המדיום, ויחליף סצנות חשובות במערכות מרהיבות.

» בילי אליוט - לכל הפרטים
» בשיר ובזמרה: מחזות הזמר המבטיחים של השנה
» כולם רוקדים עכשיו: מיהו בילי אליוט הישראלי?
» עכשיו זה רשמי: אלטון ג'ון יופיע בישראל

ואכן, הרגעים המרגשים במחזמר מועטים יחסית לסרט, אבל במקומם תופסת היצירה פנים יותר בוטות, מצחיקות, נשכניות ופוליטיות. דמויות משנה מקבלות גוון קומי, כמו סבתו החולה של בילי, שמאישה בודדה בסרט הופכת לזקנה בריטית עם פה מלוכלך. דמות שזוכה לטיפול דומה היא מייקל, חברו של בילי, אחד מהתפקידים היפים בסיפור של ילד בן 12 שנהנה ללבוש שמלות של אחותו כשהוא לבד בבית. במחזמר הוא זוכה לצבע וחיים בסצנה מרהיבה בחלק הראשון, מה שללא ספק תורם חגיגה לקהל ולמדיום, אבל בתמורה הוא מוותר על חלק מהניואנסים המיניים העדינים שיש בסרט, דבר שמעט משטיח את הדמות. ובכל זאת, אי אפשר להגיד באופן מוחלט שההצגה נטולת רגש. אחת הסצנות היפות שראיתי על הבמה לאחרונה, פותחת את חלקה השני של ההצגה, ברגע שבו האב מגלה את כישרונו של בילי. בסרט מדובר בסצנת ריקוד מול מצלמה סטטית, בהצגה מומר הרגע הקולנועי לריקוד משותף של בילי הילד עם בילי המבוגר. במשך מספר דקות הם רוקדים בסנכרון אחד עם השני, עד שבילי הילד עף גבוה על הבמה, כשהמבוגר דואג לתפוס ולשמור עליו מנפילה. ללא ספק מערכה שמבטיחה להישאר בלב הצופים הרבה זמן אחרי שהמסך יורד.

זווית שמתחדדת בהצגה היא הלך הרוח הפוליטי בשנות ה-80' בכפרים הקטנים באנגליה. גם הסרט מתייחס לתאצ'ריזם ושביתת כורי הפחם, אבל במחזמר השירים, הריקודים והתפאורה מתייחסים באופן ברור לראש הממשלה המושמצת ולא חוסכים במילים ובתנועות כדי להביע את הכעס הקיים בשכבות הנמוכות. וכאן אולי מתגלה אחת נקודות החוזק העיקריות של המחזמר: שמירה על אותנטיות התקופה והתרבות, למרות לחץ להתאים את הסיפור לקהל הרבה יותר תיירותי. מלבד סיפור הרקע הפוליטי שמקבל ביטוי, ההפקה לא התפשרה על המבטא הצפוני הבריטי, הרחוק מאוד מהאנגלית הצחה של ה-BBC, שמרבית התיירים מעדיפים ומכירים. התלבושות והתפאורה רחוקות מבגדי ריקוד נוצצים, והג'ינס הגבוהים והחותלות של האייטיז ללא ספק שולטים. גם הריקודים משמרים תנועות קלאסיות של בלט, אבל מתכתבים באופן ברור עם המדיום ונותנים הרבה מקום לריקוד מודרני חופשי יותר. בילי אליוט המחזמר היא ללא ספק יצירה מעולה, שעומדת בפני עצמה. אחד מהתפקידים החשובים של מחזמר זה ליצור ספקטקל, להפנט את הצופים בשירה, משחק וריקוד – ואת זה הוא עושה באופן מושלם. בקרוב אצלנו .

ההפקה הישראלית של "בילי אליוט" תעלה החל מה-31 במאי בסיטי הול סינמה סיטי.

*#