אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"שיר ישן רחוק": אקספוזיציה ארוכה מדי

למרות עבודת משחק משובחת, ונושא מעניין, עבודתו החדשה של מיקי גורביץ' המביאה לבמה עולם קר, בו התיאטרון הוא הוא המפלט, לא מגובשת עד הסוף

תגובות
קומדיה לירית מאת מיכאל גורביץ’ ובבימויו
ז'ראר אלון

"שיר ישן רחוק...", ההצגה החדשה של החאן הירושלמי, משתייכת לחטיבת יצירה מיוחדת במינה של הקבוצה. פעם בכמה שנים מסתגר מיקי גורביץ', המנהל האמנותי של התיאטרון, בחדר חזרות יחד עם שחקנים נבחרים, כשבראשו רק רעיון כללי כלשהו, וכעבור כמה חודשים יוצא משם עם הצגה חדשה, שהמחזה שלה נכתב במהלך החזרות. כך, באופן שמושפע לא מעט ממורו ורבו של גורביץ' נסים אלוני, הוא רוקח את מחזותיו האישיים לאורך השנים, ובעיניי לפחות, מכלול היצירה הדרמטית של גורביץ' כמחזאי הוא מרתק ורב חשיבות, וחבל שעדיין אינו תופס בתודעת צופי התיאטרון מקום במדף לצד אלוני וחנוך לוין. המחזאות של גורביץ' היא לרוב שילוב מיוחד מאוד בין המציאות לפנטזיה, נקודת מבט ילדית ופחד מוות, רומנטיקה ופסיכולוגיה לקאניאנית. המחזות של גורביץ' – ביניהם "מילה של אהבה", "אושר", "אהובת הדרקון" ו"חיל פרשים אנו" - גם מבקשים לפרוץ את הגבול בין התיאטרון למציאות – דבר שאופייני לתיאטרון עכשווי בועט – אך גם מכורים לקסם התיאטרוני הישן והטוב. בכך ייחודם, בכך גם חסרונם היחסי, כי התיאטרון של גורביץ' מפנה את הגב שלו לעכשווי, לפורץ גבולות ולמדמם. התיאטרון שלו הוא קודם כל קסם, גם אם קסם נפלא הרבה פעמים.

» שיר ישן רחוק - לכל הפרטים

עלילת "שיר ישן, רחוק..." מתרחשת בבית קפה ירושלמי, שבו מתכנסים שחקני תיאטרון, במטרה למצוא רעיון להצגה חדשה, כזאת שתבטא באופן הולם את התקופה ואת האקטואליה שלה. כל שחקן מביא איתו את המאוויים ואת החלומות שלו, את הסיפורים שדחוף לו לספר, את שירי הילדות שלו ואת הפנטזיות שלו, כל זאת בניסיון נואש לצאת משם עם רעיון להצגה. ביניהם מסתובבת גם מלצרית מפוכחת, שהיא על תקן הקהל הספקן. מציאות ופנטזיה מתערבבים במהלך הלילה, כך שהגבול ביניהן הולך ומיטשטש. לפני שההצגה הנוכחית מתחילה, מתעוררת ציפייה בלתי נמנעת מעבודה אישית של מיקי גורביץ' לראות כיצד ואם בכלל תזכה להתייחסות השערורייה שליוותה את חייו לפני כמה חודשים, לאחר שתי כתבות תחקיר שפורסמו ב"הארץ" על שיטות העבודה השנויות המחלוקת שלו עם תלמידיו ושחקניו. ובכן, בניגוד להתייחסות ישירה מאוד, ומשעשעת למדי, לענייני מירי רגב ודגל הלאום, מי שמצפה מגורביץ' להעניק כאן תשובה חד-משמעית למקטרגיו, יתאכזב.

בסך הכל, גורביץ' משדר עסקים כרגיל. מה שכן קיים כאן, ואולי אפשר לראות בכך התייחסות עקיפה לנושא, הוא תיאור חשוף מאי פעם של עולם קר, מאיים, נטול חמלה, ושל תיאטרון כמקום היחיד שבו האנשים יכולים לחוות אהבה וקשר אנושי בעל משמעות. התיאטרון והקסם שבו מקבלים כאן, באופן שמבטא היטב את תפיסתו של גורביץ', לא כביטוי לחיים, אלא כמקום שהוא תחליף לחיים. הכמיהה לאהבה, שהייתה נוכחת ברוב יצירתו של גורביץ', וכאן היא מתבטאת באופן אקספרסיבי ועוצמתי בכוריאוגרפיה של רננה רז, מקבלת כאן ממד נואש וקודר יותר מהרגיל.

עבודת השחקנים, כרגיל בעבודות של גורביץ' בחאן, היא מצוינת לרוב. נראה כאילו הבמאי מנגנן בשחקניו כמו בכלי מוזיקלי משוכלל. המרשימים ביותר הם כרגיל הותיקים – ניר רון, אריה צ'רנר, עירית פשטן, יואב היימן – אך גם לשחקנים הצעירים יותר – נילי רוגל, נטלי אליעזרוב, איתי שור וגיא גורביץ' – יש לא מעט רגעים יפים. אריאל וולף, הכוכב הבלתי רשמי של הלהקה, מבליח כאן בתפקיד קטן יחסית – אולי בגלל מחוייבותו המקבילה לבימוי "הליוגבלוס" בפסטיבל עכו – אך עדיין רבת רושם.

מצד שני, קשה להתעלם מהתחושה, שבדומה למחזה/הצגה הנוכחיים, גם גורביץ' מתקשה לגבש את החומרים שנולדו בחדר החזרות לשלם בעל משקל וצלילות. יש כאן המון רגעים יפים, ולעיתים גם מעוף בימתי מרהיב, אבל התחושה הכללית היא שהיוצר והשחקנים מתהלכים רוב הזמן מסביב לדבר, מבלי לגעת בו באמת. אמירות הייאוש של להקת השחקנים, שמנסים לייצר מחזה ראוי במהלך לילה אחד בבית קפה, הולכים ומקבלים רלוונטיות להצגה עצמה. רוב הזמן זה נראה כמו אקספוזיציה ארוכה לסיפור העיקרי, שאף פעם אינו מתחיל, קצת בדומה למחזות האבסורד הגדולים סטייל "מחכים לגודו". עם זאת, במקרה הזה התחושה היא שהקושי שמורגש על הבמה הוא אמיתי, ומהווה עדות לתהליך יצירה קשה, שלא הושלם בהצלחה מלאה.

שיר ישן רחוק - החאן, בימוי: מיקי גורביץ' 2.11

*#