אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"עלובי החיים" עושים כבוד למסורת הפקות הענק

בבימוי קולח, עבודת וידאו ארט עוצמתית וקאסט מרשים שעומד בציפיות, המחזמר האלמותי מספק הפקה משובחת והופך להצלחה אדירה של תיאטרון הבימה

תגובות
נוגעת ללב כפאנטין. מירי מסיקה ב"עלובי החיים"
ז'ראר אלון

"עלובי החיים" היא הפקה שכל חובב תיאטרון יודע שכדאי לראות (לפחות פעם בחיים), וצפיית חובה לאוהבי ז'אנר מחזות הזמר. יותר מכך, יודעי ח"ן נוטים לנצור בליבם הפקה אחת ואפילו כמה שמייצגות עבורם את הביצוע העילאי, ולאורן הם ימדדו את כל האחרות. באופן בלתי נמנע, ההפקה החדשה של "עלובי החיים" בתיאטרון הבימה, בבימויו של משה קפטן ולפי הרומן של ויקטור הוגו, מחזירה צופים רבים אל ההפקה הראשונה של המחזמר שנעשתה בקאמרי ב-1987. זאת היתה אחת הגרסאות המקומיות הראשונות בעולם לאחר עליית המחזמר בברודווי, והיא זכורה כמפגש טיטאנים של קולות ענקיים, בהם דודו פישר (בתפקיד הראשי), ריקי גל, שלומית אהרון, ליאור ייני, אבי טולדנו, אלברט כהן ותיקי דיין.

» עלובי החיים - לוח הצגות

» "עלובי החיים": הצצה לחזרות

» על חלומות וחזרות: מאחורי הקלעים של "עלובי החיים"

» בשיר ובזמרה: מחזות הזמר המבטיחים של השנה

קאסט המבצעים המפואר הזה הטביע אז את חותמו כשהציג ברגישות ובעוצמה את סיפורם האפי של עניי צרפת, עלובי החיים, במחצית הראשונה של המאה ה-19, על רקע אירועים חברתיים ופוליטיים משמעותיים, כמו מהפכת הסטודנטים של 1830 ו-1832. במרכז הסיפור ניצב ז'אן ולז'אן, שנכלא ל-19 שנה בעוון גניבת שתי כיכרות לחם, ולאחר שהפר את תנאי שחרורו על תנאי, מחליט למחוק את זהותו והופך לראש עיר. בבית החרושת אותו הוא מנהל הוא פוגש את פאנטין המגדלת בסתר את בתה קוזט, וכשהיא על ערש דווי, מבטיח שידאג לילדתה כבתו. בעודו נאבק לקיים את שבועתו, ממשיך לרדוף אותו קצין המשטרה ז'אבר, שנחוש למצוא את האסיר שברח ולהחזירו לכלא.

אבי קושניר ב"עלובי החיים"
ז'ראר אלון

כשפורסמה רשימת הליהוקים להפקה הנוכחית היו בוודאי כאלה שהביעו תמיהה מסוימת לנוכח ריבוי הסלבס, אך הספק - אם היה - נעלם ככל שהמחזמר התפתח. במקרה של אמיר דדון כז'אן ולז'אן, מדובר בבחירה שהיא הברקה: מלבד קולו החם והעמוק, הוא מביא לבמה כנות ופשטות שהופכות רגעים כמו שיר התפילה "בשלום" למרטיטי לב. למעשה, כל התפקידים הראשיים מבוצעים בצורה מרשימה, כשראוי לציין במיוחד את יגאל שדה כז'אבר בלתי מרפה שנותן "קונטרה" אדיר לוולז'אן; את מירי מסיקה כפאנטין נוגעת ללב, אמא בכל רמ"ח אבריה; ואת עידו ברטל כאנז'ולרא כריזמתי שמיטיב לבטא את רוח המרד. וכמובן שאי אפשר להתעלם מחנה לסלאו ואבי קושניר כמר וגברת טנארדייה, שנדמה כי מטעינים את דמויותיהם בניואנסים המזוהים עם כמה מהפרסונות המוכרות שלהם בהוויה הישראלית, והחיבור הזה משרת נפלא את הטיפוסים שהם מגלמים.

ככלל, הבימוי קולח ושואב את הצופה פנימה. עם זאת, לכל אורך המערכה הראשונה - אולי בשל דחיסות התמונות (המערכה השנייה קצרה יותר) - יש תחושה כי המוזיקה מנוגנת בקצב מהיר, אפילו מהיר מדי, וזאת על חשבון פאוזות שהכרחיות כדי לאפשר לקהל לעבד את האירועים הדרמטיים: כך, למשל, במעבר מהטרגדיה של מות פאנטין והעימות בין ולז'אן לז'אבר אל ההפוגה הקומית שמתרחשת בפונדק של הזוג טנארדייה, או בטריו היפהפה "בלב מאוהב" שמבצעים מריוס (הראל סקעת), קוזט (טל ברגמן) ואפונין (רוני דלומי), וממש מבקש האטה של הקצב כדי להתמסר לעוצמות הרגש. רגעים אלה מתאזנים גם בזכות בחירות בימוי מעניינות, דוגמת מותו של ילד-הרחוב גברוש, שלא נראה על הבמה אלא נשמע בלבד - קולו הרועד מפחד של הילד המדווח למורדים על מעשיו, נגדע פתאום לאחר צליל ירייה - ובמובנים רבים הופך כך לעוצמתי הרבה יותר.

כחלק מהאפקט הכולל ראוי לציין גם את עבודת התפאורה המרשימה (ערן עצמון): פונדק טנארדייה, המתרס שבונים הסטודנטים ובניין המגורים ברחוב הפריזאי מורכבים מקונסטרוקציות גדולות ממדים שמאפשרות תנועה במפלסים שונים, ובכך יוצרות התרחשות בימתית חיה ונושמת. גם עבודת הווידאו-ארט (שי בונדר) מעבה בכמה וכמה תמונות את הרגעים הדרמטיים: שיר הפרידה של פאנטין הגוססת מקוזט מלווה בהקרנת דמות מטושטשת של ילדה שמסתובבת עם שמלתה וקולות של צחוק מתגלגל, שמכניסים את הקהל לתודעתה ההוזה של האם הנפרדת מן החיים, וברגע קפיצתו של ז'אבר אל התהום מעביר דימוי האוויר המתערבל את גובה ומהירות הנפילה בצורה חושית ממש.אפשר בהחלט להכתיר את "עלובי החיים" כהצלחה, ולשבח את ההפקה של הבימה על כך שהיא ממשיכה בכבוד מסורת ארוכה של גרסאות מצוינות, שהפכו את המחזמר הזה לאייקון התרבות שהוא. לראייה, גם לאחר שהקאסט החל לשיר כהדרן את "היי הקשיבו, הם שרים", כמעט ולא נראה אדם אחד שחזר לשבת; הצופים נשארו לעמוד, ונדמה שחלקם אפילו הצטרפו לשירה.  

ז'ראר אלון

עלובי החיים, תיאטרון הבימה, 7 באוקטובר

*#