אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ברנשים וחתיכות": מכונת בידור משומנת

ההפקה של תיאטרון צ'יצ'יסטר מנצנצת מאוד, מתהדרת בתפאורה מרהיבה ושחקנים מקצועיים. עדיין, צפייה במופע המיובא עוררה אצל המבקר שלנו געגועים למחזות הזמר שהופקו בישראל

תגובות

הפקה עתירת נצנצים. אוליבר טומפסט ושואן הריסון (צילום: Johan Persson)צריך להתחיל מלתת קרדיט איפה שמגיע קרדיט. "ברנשים וחתיכות", מחזמר אמריקאי קלאסי בהפקה בריטית, שהובא לישראל על-ידי המפיקים שמואל צמח ואורי עופר, הוא ממש הדבר עצמו – הצגה שמגיעה לכאן הישר מווסט אנד, עם צוות שחלקו הגדול מופיע בימים כתיקונם גם על הבמה בלונדון. עם תזמורת, תפאורת ענק מושקעת וביצוע מקצועי כמו שבירת התיאטרון המסחרי יודעת לספק. יש אמת בפרסום. זה באמת ווסט אנד, לטוב ולרע: מכונת בידור גדולה, משומנת היטב, עתירת נצנצים וצבעים מתחלפים, ובכל זאת מכונה. מקצוענות יש כאן בכמויות, שאר רוח הרבה פחות. עדיין, זוהי הפקה מהנה מאוד ועשיה היטב, שחובבי הז'אנר לא יכולים להרשות לעצמם להחמיץ.» ברנשים וחתיכות - לוח מופעים» סוד הקסם של ברנשים וחתיכות» מדור במה - לוח הצגות» בשיר ובזמרה: מחזות הזמר המבטיחים של השנה"ברנשים וחתיכות" נולד מתוך רעיון של שני מפיקים מברודוויי, סיי פיואר וארנסט מרטין, שהעריצו את יצירתו של הסופר והעיתונאי דיימון ראניון וראו בה פוטנציאל בימתי. ראניון היה בן בית בעולם התחתון של ניו יורק, הכיר מקרוב כמה מהפושעים המפורסמים של התקופה, וידע לתרגם את ההווי שלהם לספרות מבריקה וכובשת לב. מראשית שנות ה-30 ועד מותו ב-1946, פרסם ראניון קרוב למאה סיפורים שעסקו ברובם בעבריינים הגדולים והקטנים של ניו יורק. המחזאים ג'ו סוורלינג ואייב בורוס התבססו על שניים מהסיפורים של ראניון, כדי לרקוח עבור "ברנשים וחתיכות" עלילה משעשעת, שמערבבת תיאור עסיסי של עולם הפשע בברודוויי על טיפוסיו המאופיינים היטב, עם רומנטיקה אוורירית. במרכז העלילה עומדים שני מהמרים – נתן דטרויט (סיימון ליפקין) וסקיי מסטרסון (אוליבר תומפסט). דטרויט זקוק לכסף, כדי לשכור מקום עבור משחק הקובייה הלא חוקי שלו, ולכן הוא דוחף את מסטרסון להימור פרוע – דטרויט מהמר על אלף דולר, שמסטרסון לא יצליח לכבוש את לבה של שרה בראון (שוואן האריסון), המנהיגה היפה של מיסיון מקומי, שמבקש להחזיר בתשובה את העבריינים של ברודוויי. אך מה שמתחיל כהימור, מקבל תפנית מפתיעה. בתוך כך, כמובן, משתבצים המוזיקה והשירים המשובחים של פרנק לוסר, כולל להיט המהמרים השחוק "Luck Be a Lady". שואו מסחרי. "ברנשים וחתיכות" (צילום: יח"צ)ההפקה הנוכחית של "ברנשים וחתיכות" עלתה במקור לפני כמה שנים בתיאטרון הפסטיבל של צ'יצ'יסטר, מוסד מכובד למדי, ואחר-כך נדדה ללונדון. שם היא קיבלה ביקורות מהללות וזכתה להצלחה מסחרית. בגלל אופיו המסחרי של ווסט אנד, שבה השחקנים חותמים לרוב לתקופות מוגבלות, הצוות שמגיע אלינו הוא כבר לא הצוות המקורי, שאיתו העלה הבמאי גורדון גרינברג את ההצגה בצ'יצ'יסטר. עם זאת, כן מדובר בצוות שמשחק כיום בלונדון, ועל כן, כאמור, ההצגה הזאת היא "הדבר האמיתי". מדובר בשואו מסחרי, עממי בגישתו, שלא בוחל בגסות רוח, אך מגיש אותה בהרבה שארם. כל מרכיבי ההפקה מחושבים ומבוצעים בהקפדה מקצועית מרשימה מאוד, החל מהתפאורה המורכבת – מבנה מופשט של כונכיה עם קשת של שלטי פרסום תקופתיים מעליה, שלתוכה נכנסות "עגלות" עם תפאורה ספציפית לסצנות השונות – דרך המקהלה המתוקתקת, שזזה ושרה בתיאום כמעט מושלם, וכלה בסולנים, שמבצעים את דמויות הברנשים והחתיכות תוך כדי אפיון פיזי וקולי מדויק ובנונשלאנטיות מקצועית מרשימה. בתוך מכונת הבידור האימתנית הזאת אין כמעט משמעות לשחקן ספציפי או לרעיון בימתי מסוים. זהו מערך כולל ומחושב מאוד של אמצעים, שמצטברים למוצר בידורי נוצץ שאין בו מקום לטעויות. מוצר בידורי נוצץ. סיימון ליפקין (במרכז) ב"ברנשים וחתיכות" (צילום: Johan Persson)התחושה שההפקה הזאת יוצרת בסופו של דבר היא מעט מטרידה – מצד אחד היה כיף מאוד לראות את זה, מצד שני אני עדיין לא משוכנע אם ראיתי בן אדם אחד חי על הבמה. המקצוענות הברוטאלית לא הותירה מקום ללחלוחית, לקסם הספונטני של התיאטרון במיטבו, לאנושיות. לא הייתה כאן תחושה שהכל יכול לקרות ולא היה כאן קשר אמיתי בין הבמה לקהל. אני אפילו לא לגמרי בטוח שהחבר'ה ידעו איפה בדיוק הם מופיעים היום. אפילו בשלב ההשתחוויה הכל היה מתוקתק לחלוטין, כולם "יצאו מהתפקיד" בדיוק בזמן, השתחוו פעם אחת ויצאו מבלי לחזור. כשרואים הפקה מהסוג הזה, שאיבדה את הנשמה שלה בשלב מסוים בחייה, מעריכים יותר את מחזות הזמר שמופקים בישראל, שלפחות מדי פעם – נגיד ב"כנר על הגג" של קפטן, "אחים בדם" של גלעד קמחי או "סיפור הפרברים" של צדי צרפתי – אפשר להרגיש שמפעמת בהם אהבה אמיתית והתרגשות אמיתית, שמאפשרים להם לגעת בנשגב. ההפקה הנוכחית, עם כל מעלותיה, רחוקה מכך.ברנשים וחתיכות - בית האופרה, בימוי: גורדון גרינברג 14.9

*#