אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"לבד בברלין": מקרה נדיר בתיאטרון הישראלי

ללא דרמטיזציה, עם משחק משובח של נורמן עיסא ואסנת פישמן ועבודת בימוי מדויקת של אילן רונן – ההצגה החדש של הבימה היא עוצמתית ומרגשת

תגובות
בבימוי של אילן רונן
ז'ראר אלון

)מודה, הייתי סקפטי. הצורך בעיבוד בימתי של אחד מרבי המכר הגדולים של השנים האחרונות, שאמנם נכתב בשנות ה-40 אך רק לפני כמה שנים הפך לתופעה עולמית, נראה היה לי מפוקפק, וסיכויי ההצלחה של הכלת ספר בן כ-700 עמודים במסגרת הצגה בת שעתיים וחצי היו בעיניי נמוכים מאוד. ובכן, הפקפוק נותר ברמה העקרונית בלבד. "לבד בברלין" בהבימה היא הצגה יוצאת דופן באיכותה. מדובר במקרה נדיר בתיאטרון הישראלי של עבודת אמנות אמיתית – מתוחכמת, מורכבת ומבוצעת לעילא. כבר מהרגעים הראשונים שלה משתרר באולם שקט מרוכז, מהופנט, סמיך. שקט של קהל שמזהה איכות. השקט הזה מצליח להחזיק מעמד לכל אורך ההצגה, ולהתפרק בסופה במחיאות כפיים מורווחות היטב.

» לבד בברלין - לוח מופעים
» מדור במה של עכבר העיר
» לכל הביקורות
» לוח הצגות 

האגדה סביב כתיבת "לבד בברלין" כבר מוכרת למדי. הנס פאלאדה, סופר גרמני מוערך שחי בגרמניה בתקופת השלטון הנאצי, ניהול מערכת יחסים מורכבת עם השלטון, שבשיאה אושפז בבית חולים לחולי נפש. לאחר המלחמה, ב-1947, כתב במהירות יוצאת דופן – תוך 24 ימים בלבד – את "לבד בברלין", שהתבסס על סיפורם האמיתי של בני הזוג המפל (קווגל בספר), מי שהפיצו בזמן המלחמה גלויות עם מסרים נגד השלטון, עד שנתפסו על-ידי הגסטאפו והוצאו להורג. פאלאדה מת לפני יציאתו של הספר לאור. "לבד בברלין" הפך אמנם לרב מכר בגרמניה בעת יציאתו, אבל תהילתו כמעט ולא חצתה את גבולותיה. תרגומו של הספר לאנגלית ב-2009, ואחר-כך לשפות נוספות, גרם לו להתגלות מחדש ולהפוך לרב מכר עולמי, כולל בישראל. הסגנון הריאליסטי והנגיש שבו תיאר את המרקם האנושי המגוון של ברלין בזמן המלחמה, כאשר הקיום היומיומי נמהל בפחד משתק מפני הסתבכות עם השלטון, הרעיד מיליוני לבבות ברחבי העולם.

כעת, לגרסה של הבימה, שמעלותיה כאמור הן רבות. זה מתחיל כבר מהמחזה של שחר פנקס, שמצליחה במה שנראה כבלתי אפשרי, ומתרגמת את העולם רחב היריעה של הספר למהלך בימתי דחוס ומדויק, שמתמצת את מה שנחוץ, מבלי לגרום לתחושה שמשהו חיוני ביותר אבד בדרך. אין כאן פשטנות האופיינית לעיבודים מהסוג הזה, אין גם דרמטיזציה מיותרת. יש עבודה אנליטית מוצלחת מאוד, רבת השראה, שתוצאתה היא עבודה לא פחות ממצוינת, שעושה צדק עם החומר. העיבוד של פנקס פוגש את הבימוי של אילן רונן, המנהל האמנותי היוצא של הבימה.רונן הוא במאי ותיק, רב זכויות, אך לא נעדר מפלות, שיצר בשנים האחרונות כמה מהעבודות הטובות שלו אי פעם.

"הסוחר מוונציה", "הקמצן", "יהוא" וגם במידה מסוימת "חשמלית ושמה תשוקה" ו"יחסים מסוכנים" של רונן הכילו, יותר מעבודותיו הקודמות, עומק ומחשבה בימתית מרתקת. "לבד בברלין" מסתמן כשיא ממשי ביצירתו של רונן. יש בהצגה הזאת שילוב מרתק בין שפה בימתית משוכללת ומדויקת לטיפול מדויק מאוד בטקסט ובשחקנים, שתוצאתו היא עוצמתית ומרגשת. ההצגה שלו נוברת בקיום האנושי בצל הפחד והחשדנות, באפלה שממנה בוקעים אורות קטנים של התנגדות. חלק ניכר מההישג שייך גם לקבוצת המעצבים של ההצגה. ניב מנור עיצב תפאורה משוכללת מאוד של קוליסות זזות, עולות ויורדות, תוך כדי פתיחת פריימים כמו קולנועיים ויצירת דינמיות, שמשרתת מאוד את הסיפור. זה מתחיל מכליאת ההתרחשות במין מלבן דחוס בתחילת ההצגה, ונמשך עם יצירת חללים צרים ורחבים, פתוחים וסגורים, שמספרים את הסיפור לא פחות מהטקסט. בשילוב עם עבודת התאורה של זיו וולושין – עם חיבורים משתנים ויפים של אור וחושך -  נוצר תחביר בימתי מחושב ואפקטיבי מאוד, שמנצל היטב את מאפייני המדיום התיאטרוני. התלבושות של אולה שבצוב מעניקות עוגן ריאליסטי לאסתטיקה המודגשת של ההצגה.

מעבר למרחב הבימתי המשוכלל הזה שומר רונן על מינימליזם בכל הנוגע ל"ריהוט" על הבמה. חלק גדול מהזמן הוא עושה שימוש רק בכסאות. מדי פעם, נכנס לתמונה גם גרם מדרגות בודד או הקרנת וידאו. כל זה אורגני מאוד, מדויק וגם משאיר הרבה מקום לעבודת השחקנים, מבלי שיהפכו לבורג במכונה הבימתית המשוכללת. צוות השחקנים של ההצגה הוא מחויב מאוד, רציני מאוד, ופועל כאנסמבל מכוון היטב. כולם עשו עבודה טובה, אך אציין את הבולטים ביותר, שהגיעו להישגים יוצאי דופן ממש. עמי סמולרצ'יק, שחקן קומי בעיקרו, יצר תפקיד מורכב, אנושי מאוד, מצחיק ועצוב, של העבריין הקטן אנו קלוגה. תומר שרון, עוד שחקן קומי, הפתיע בתפקיד החוקר הנאצי אשריך, מפלצת אנושית, שבסופו של דבר מעוררת בנו אמפתיה. אלכס קרול מתנפל באנרגיה ובחדווה כל כמה תפקידי נאצים עסיסיים, ומוציא מהם את כל המיץ. שולמית אדר, שחקנית ותיקה ולא מאוד מוכרת היום, שזכורה בעיקר מתפקיד העוזרת הנאמנה ב"אהבתה האחרונה של לורה אדלר" של אברהם הפנר, עושה תפקיד נפלא בתפקיד פראו רוזנטל. היא מדויקת, אנושית, מרגשת כל-כך. ולבסוף, נורמן עיסא ואסנת פישמן בתפקידים הראשיים, מגלמים את הזוג שבעקבות הרג בנם במלחמה מחליט לעשות מעשה. המפתח הוא אנושיות. אנושיות פשוטה, רגישה, קשובה, לא מתאמצת. הם פשוט חיים את האנשים האלה, נותנים להם קול, וגורמים לכל אחד בקהל להזדהות ולהכיר בהם את עצמו. זוהי הגדולה של הדברים הקטנים, של הניואנסים. והשניים האלה מעניקים להצגה לב גדול, שפועם לכל אורכה.

לבד בברלין - תיאטרון הבימה, בימוי: אילן רונן 11.9

*#