מאמה מיה: הנאה צרופה לנשים מבוגרות

עם גיבורות בעשור החמישי לחייהן ובשילוב להיטיה של להקת "אבבא" האגדית, ההפקה הממוסחרת והמשוכפלת הצליחה לרגש ולהפתיע בתחושת רעננות ואותנטיות

מרט פרחומובסקי, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מרט פרחומובסקי, עכבר העיר

מיוזיקל פוסטמודרני משוכפל. "מאמה מיה" (צילום: Brinkhoff/Mogenburg)קשה לעמוד בקסם של "מאמה מיה" בביצוע אנשי מסע ההופעות הבינלאומי של המיוזיקל, שמוצג במשך השבועיים הקרובים בישראל. למרות העובדה שמדובר בזרוע של מכונה ממוסחרת ומשומנת, שכפול חסר נשמה לכאורה של מקור שעל אף הפופולריות העצומה שלו לא היה מזהיר מלכתחילה, המופע אתמול (חמישי) בתל אביב הרגיש חי ונושם. הוא בוצע במחויבות ובאהבה, וסיפק הרבה רגעים של כיף ואפילו התרגשות. מי שעוד לא ראה את "מאמה מיה", כנראה יצירה מכוננת של מה שאפשר לקרוא לו "מיוזיקל פוסטמודרני", המתבסס על להיטים קיימים במקום לכתוב חדשים – יקבל בתל אביב גרסה טובה מאוד שלו. » מאמה מיה - לכל הפרטיםעלילת "מאמה מיה" מתרחשת זמן קצר לפני חתונתה של סופי בת ה-20, שחיה על אי יווני עם אמה דונה, זמרת פרועה בעברה שכעת מנהלת טברנה. בתחילת המחזה סופי שולחת מכתבים כדי להזמין לחתונתה שלושה גברים, שניהלו פעם רומנים עם אמה, ואחד מהם אמור להיות ככל הנראה אביה הביולוגי. הגעתם של שלושת הגברים לאי ומפגשם המחודש עם דונה יוצר שורה של מעמדים דרמטיים ורומנטיים, שמהותם הוא קונפליקט בין חופש להתמסדות ופתרונם הוא אופטימי וחביב מאוד. הפקה מרעננת ואותנטית. "מאמה מיה" (צילום: Brinkhoff/Mogenburg)כשמגיעים לראות הפקות מסחריות ושחוקות מהסוג של "מאמה מיה", ששכפוליה מפוזרים בימים אלה בכל העולם, גם בהפקות מקומיות וגם בהפקות נוסעות, צריך להנמיך מאוד את הציפיות. בבסיס מדובר בהעתק דהוי של יצירה, שנוצרה במקור לפני למעלה מ-15 שנה, והסיכוי שנותר בה משהו מהחזון האמנותי המקורי שואף לאפס. למרות זאת, ההפקה שהגיעה כעת לארץ הפתיעה ברעננות שלה ובתחושה אותנטית של כיף שזרמה מהבמה לכיוון הצופים. הבמאי מרק הילטון הצליח ליצור מציאות בימתית משכנעת, שמבוצעת היטב על ידי שורה של שחקנים טובים, שהם גם זמרים לא רעים. שרה פויזר בתפקיד דונה שילבה באופן מרשים מאוד בין יכולת משחק ליכולת שירה, והביאה לבמה כריזמה ודיוק של ביצוע. גם ניאם פרי בתפקיד סופי התמימה והרומנטית הייתה ליהוק מדויק ומשכנע. ריצ'רד סטנדינג, מייק בקלי ומרק ג'ארדין גילמו טיפוסים מעוררי אהדה בתפקיד שלושת האבות הפוטנציאליים. סודוואני ושובנה גולאטי נתנו את הנשמה בתפקיד החברות של דונה. שחקנים שהם זמרים. "מאמה מיה" (צילום: Brinkhoff/Mogenburg)"מאמה מיה" נכתב על-ידי המחזאית קתרין ג'ונסון ובוים במקור בווסט אנד על-ידי פילידה לויד, שתיהן נשים בשנות ה-40 לחייהן בעת עליית ההצגה הראשונה. הפרט הזה הוא חשוב מעין כמותו, כי ייחודיותו של "מאמה מיה" היא בעובדה שהגיבורות שלו הן נשים בגילאי 40 ומעלה ובאופן שבו הוא מציג את קבוצת האוכלוסייה הזאת, שכמעט ולא זוכה לייצוגים תרבותיים נאותים. "מאמה מיה" לעומת זאת חוגג את הנשיות הבוגרת, מתרפק עליה, ובגלל זהותן של היוצרות שלו עושה את זה באופן אותנטי. זה לא שיש כאן ניסיון מעמיק לומר משהו על החיים או שאפתנות דרמטית נוסח אנדרו לויד ובר. מדובר בסוג של טראש מודע לעצמו. עם זאת, מרגישים שהסיפור בא מהלב ומייצג משהו אמיתי ונוגע, שידבר קודם כל לנשים ובאופן ספציפי לנשים מבוגרות, אבל גם הגברים יוכלו ליהנות ממנו פה ושם. אה, ויש גם שירים של "אבבא", להקת הפופ השבדית הלוהטת משנות ה-70, שהמיוזיקל מתפקע מהלהיטים שלה, תוך כדי שילובם האורגני בעלילה. השירים האלה הם באמת נצחיים, וכשהצלילים הראשונים של "Honey Honey" או "Money Money" מתחילים להתנגן, קשה שלא להתרגש. אז אין ספק שהקהל בא קודם כל בשביל "אבבה", אבל ברור גם שמה שמעניק ל"מאמה מיה" את המשקל והפופולריות המתמשכת הוא האמת הרגשית שמפעמת בו. מאמה מיה - המשכן לאמנויות הבמה 21.8

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ