"תמונתו של דוריאן גריי": אפקט חושי לא שגרתי

למרות עומס דימויים וצלילים העיבוד של יחזקאל לזרוב לקלאסיקה של אוסקר וויילד מצליחה ליצור הצגה מסוגננת ורוויית גירויים

עידית סוסליק, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תמונתו של דוריאן גריי
הקצנה של מצבים רגשיים. "תמונתו של דוריאן גריי"צילום: אייל לנדסמן
עידית סוסליק, עכבר העיר

"היופי נשגב מהכישרון כי הוא לא דורש הסבר. נעורים ויופי - אין דבר שישתווה להם. מַמֵּשׁ את נעוריך כי לעולם לא תזכה בהם שוב", אומר הנרי לדוריאן, וזורע בו שילוב קטלני של פחד לאבד ואובססיה לשמר שמכלים אותו לאט מבפנים עד שהם משחירים לחלוטין את נשמתו. כך הפך דוריאן גריי מרגע צאתו לעולם ביצירת המופת של אוסקר וויילד מ-1891 לסמל לאדם שמכר את נשמתו למען יופי ונעורים נצחיים, וכעת הוא זוכה לחיים חדשים בהצגה "תמונתו של דוריאן גריי" שמוצגת בתיאטרון הבימה בעיבודו ובבימויו של יחזקאל לזרוב.   

» תמונתו של דוריאן גריי - לכל הפרטים
» מדור במה

» לוח הצגות

תמונתו של דוריאן גריי
לוקיישנים שמשתנים. "תמונתו של דוריאן גריי"צילום: אייל לנדסמן

הרומן שכתב ויילד זכה לתגובה ציבורית קשה בשל מה שנתפס כקריאה להשחתת המידות, ואף מילא תפקיד מרכזי במשפטים נגד הסופר והמשורר שהביאו בסוף למאסרו (וויילד היה ביסקסואל והורשע ב-"מעשי סדום והפקרות רבתי"). למעשה, וויילד ביטא בספרו ביקורת נוקבת על חברה שמתעסקת באסתטיקה ובחיצוניות במקום בנפש. בעיבודו של יחזקאל לזרוב הופך הרצון הבלתי נשלט של דוריאן גריי לשמר את יופיו ונעוריו למפתח דרמטי שמקבל פתרון דרמטורגי יצירתי ומעניין: ההצגה נפתחת בסוף ומתקדמת לאחור בזמן, תוך שהיא חושפת את שרשרת מעשי הזוועה שביצע דוריאן (בגילומו של לזרוב): רציחת באזיל (אקי אבני), ההתעללות הרגשית בגלאדיס (ליאת אקטע) שמובילה להתאבדותה, הריגת ג'ים ווין (דניאל סבג) ואינספור שיחותיו עם הנרי (גיל פרנק) שמובילות אותו לאבדון.    

לזרוב, שאמון גם על עיצוב התפאורה והתנועה, יצר הצגה מסוגננת ורוויית גירויים שבמובנים רבים הופכת בצורתה לביטוי המזוקק של טירוף החושים שמשתלט על דוריאן גריי. עומס הדימויים והצלילים הוא כוחה של ההצגה אך גם מימד מאתגר בה לפרקים, שכן בכמה מהסצנות הסיגנוּן מושך תשומת הלב יתרה ומקשה על היכולת לעקוב באופן רציף אחר הטקסט וההתרחשות העלילתית. עם זאת, מרבית הבחירות של לזרוב לגמרי מצליחות לעורר אפקט חושי לא שגרתי, כמו שיחה בין דוריאן להנרי במהלך טיפול שיניים שהיא בלתי ניתנת להבנה במכוון בשל משאבות הרוק שתקועות בפיהם ומעוותות להם את הדיבור. 

תמונתו של דוריאן גריי
צילום: אייל לנדסמן
תמונתו של דוריאן גריי
קצב מרתק לזמן שחולף. "תמונתו של דוריאן גריי"צילום: אייל לנדסמן

למעשה, התחושה היא שלזרוב מקצין מצבים רגשיים, פיזיים ותודעתיים כדי לגרום לקהל להרגיש ולא רק לצפות. דבר זה בולט בתמונות כמו רגע דמוי-הזיה שבו דוריאן ומכריו נותנים את הופעת חייהם לאחד ההמנונים הידועים של להקת הקיור, "Friday I'm in Love", ובשני קטעים נפלאים במיוחד מבחינה תנועתית: רצח באזיל שחוזר על עצמו שלוש פעמים ברצף וכך מעצים את תהודת המעשה, ושיחה בין דוריאן להנרי שהחלפת האובייקטים במהלכה (כוסות יין, ספרים, משוטי סירות ושקיות שופינג) יוצרת מקצב מרתק לזמן שחולף ולוקיישנים שמשתנים.
   
סצנות אלה ורבות אחרות מרכיבות יחד את הגישה העיצובית המוקפדת של ההצגה, שכאמור תואמת את עיסוקו האובססיבי של הגיבור (והחברה סביבו) במעטפת החיצונית. לכך תורמים עיצוב התאורה של נדב ברנע שמבסס שינויי אווירה באמצעות תאורת פלורסנטית צבעונית ומשחקי אור וצל מדויקים, והפסקול המוזיקלי בעריכת אסף שתיל, שכולל קלאסיקות של פופ ורוק בנות זמננו אשר מקדימות את ההתרחשות או מגיבות אליה, וכך פועלות כמעין החצנה של תודעה פנימית. כל זאת, כשתמונת הפורטרט של דוריאן גריי אינה נראית על הבמה (בחירה מעניינת כשלעצמה), אך הדיבור הבלתי פוסק עליה מנכיח את היותה מעין שעון חול מתקתק שמתריע על הבאות, או כפי שמנסח זאת דוריאן עצמו: "התמונה השתנתה, המבט נהיה מרושע".

"תמונתו של דוריאן גריי" הוא ללא ספק פרויקט אישי מאד של יחזקאל לזרוב (לראייה, שמו רשום גם בקרדיטים על איור הפוסטר ובימוי הוידאו, ובקיאים בתולדות המחול גם יבחינו בהומאז' הכוריאוגרפי שיצר בהצגה לקטע "Psycho Killer" שביצעה להקת בת-שבע ב-1988), והישגו הגדול טמון בהפיכת המערבולת הרגשית שניצבת במרכז ספרו של אוסקר וויילד לכדי עולם בימתי מהפנט ומטלטל ששואב אליו את הקהל רגשית ותודעתית, ולא נותן לו מנוח.  

תמונתו של דוריאן גריי - תיאטרון הבימה, בימוי: יחזקאל לזרוב 22.5

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ