"הטרובדור": דרוש עומק בימתי

למרות התפאורה היפה, עבודות הווידאו של מיכל רובנר, הניצוח המדויק של דניאל אורן וההופעה העוצמתית של מריאן קורנטי, ההפקה החדשה של האופרה הישראלית סובלת מחוסר אמינות ריאליסטית ומתקשה לבסס מעמדה כיצירת אמנות משמעותית

מרט פרחומובסקי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מרט פרחומובסקי, עכבר העיר

עלילה נטולת הגיון פנימי. "הטרובדור" (צילום: יוסי צבקר)הפקת "הטרובדור" באופרה הישראלית הסתמנה מראש כשיא הגדול של העונה. המפגש בין המנצח הגדול ומנהלה המוזיקלי החדש של האופרה דניאל אורן, לבמאי הפולני מיכאל זנאנייצקי, שם חם בעולם האופרה העולמי, שהעלה כאן כבר כמה עבודות מרשימות, הבטיח חוויה גדולה. העובדה שלחיבור מלא הפוטנציאל נוספה גם עבודתה הייחודית של מיכל רובנר, אחת מאמניות הווידאו החשובות ביותר שפועלת היום בישראל, גרמה לציפיות להרקיע שחקים. אלא שבסופו של דבר, מפגש הקליברים הגדול על במת האופרה הישראלית התקשה להרשים. "הטרובדור" נחשבת לאחת מיצירות המופת של ג'וזפה ורדי, מלחין האופרה הפופולרי ואולי גם הנחשב ביותר בקאנון, שמתחרה כנראה רק עם פוצ'יני. כרגיל אצל ורדי, קטעי "השירה היפה" מאוזנים כאן עם דרמה בימתית עוצמתית, אף-על-פי שהעלילה עצמה היא סנסציונית ונטולת הגיון פנימי של ממש. במרכזה של "הטרובדור" עומד מאבק של שני יריבים פוליטיים – הרוזן די לונה והמורד מנריקו – על לבה של הגבירה היפה לאונורה. מה ששני הנצים אינם יודעים הוא שהם בעצם אחים שהופרדו בלידתם במסגרת מסע הנקמה של אזוצ'נה הצוענייה, שאמה הועלתה למוקד על-ידי אביהם. » הטרובדור - לכל הפרטים בימוי סטטי. "הטרובדור" (צילום: יוסי צבקר)כצפוי, החלק החזק ביותר בהפקה היה התזמורת והסולנים. דניאל אורן הוא באמת אמן גדול, כזה שכל מפגש עם עבודתו הוא זכות, וגם הפעם הוא גורם לתזמורת ראשון למתוח את גבולות היכולת שלה למקסימום. הצליל שהיא מפיקה הוא עשיר, מדויק וטעון בעוצמה מאופקת, מה שגורם למוזיקה היפהפיה של ורדי להישמע במיטבה. כרגיל בהפקות שאורן מנצח עליהן, גם רמת הסולנים היא גבוהה, אם כי לפחות הפעם אף אחד מהם הוא לא התגלות מסעירה. כוחה של דינארה אלייבה בתפקיד לאונורה הוא קודם כל בנוכחות הבימתית שלה, שגם תואמת את דרישות התפקיד וגם מתאפיינת בכריזמטיות ניכרת. וכן, היא גם שרה היטב. שני הגברים שלצדה – ג'ורג' פטאן בתפקיד הרוזן וגוסטבו פורטה, אורח קבוע באופרה הישראלית, בתפקיד מנריקו – פחות מרשימים, בעיקר בגלל נוכחותם הבימתית המעט מגושמת. בסופו של דבר, הנוכחות העוצמתית ביותר על הבמה היא דווקא של מריאן קורנטי האמריקאית בתפקיד אזוצ'נה הצוענייה. נראה שהיא מצליחה לשלב טוב יותר מהאחרים בין הדרישות הדרמטיות לדרישות הקוליות של תפקידה.כאן אנחנו מגיעים לאכזבה הגדולה של "הטרובדור" הנוכחית – ההפקה הבימתית שלה. מיכאל זנאנייצקי, שמחזיק בתואר הבמאי הצעיר ביותר שהוזמן לביים בבית האופרה לה סקאלה היוקרתי במילאנו, חוזר לביים אצלנו בפעם הרביעית. בכל הפעמים שביים כאן, אגב, היו אלו אופרות של ורדי. יתרונותיו של זנאנייצקי כבמאי אופרה הם רעיונותיו הבימתיים הבלתי שגרתיים וכן יכולתו לשלב בין הקלאסי למודרני. וכן ברעיונות הבימתיים הלא שגרתיים שלו. ההפקה המרשימה ביותר שלו כאן הייתה "ארנני" ב- 2011, שהתנהלה כולה על מישור משופע באופן קיצוני למדי. אחר כך באה "נשף המסכות", ששילבה באופן מתוחכם בין תפאורה חומרית לוידאו, ולבסוף כבש זנאנייצקי את המצדה עם "לה טרוויאטה" הגרנדיוזית והאינטימית בו זמנית. על רקע הישגיו הקודמים, "הטרובדור" מרגישה כמעט כמו חלטורה. זנאנייצקי בוחר בבימוי סטטי, נטול אמינות ריאליסטית כלשהי, ומנוע מהצופים לפתח כל אמפתיה לדמויות שעל הבמה. הבמה אמנם נראית יפה (מעצב התפאורה הוא לואיג'יו סקוליו), אבל העבודה של זנאנייצקי מרגישה כמו "העמדה" ותו לא, ולא כמו יצירת אמנות של ממש. גם עבודות הוידאו של מיכל רובנר אינן משמשות בקונטקסט הזה יותר מאשר איור, שאפשר היה גם להסתדר בלעדיו.הפקה נטולת ערך. "הטרובדור" (צילום: יוסי צבקר)בסופו של דבר ובניגוד לציפיות המוקדמות, "הטרובדור" מתגלה כהפקה מפוספסת המשמשת בעיקר מצע פונקציונלי לעבודת התזמורת והסולנים, לא ברור מה ההתרחשות שהובילה לתוצאה זו, אבל אם עד עכשיו העבודות של זנאנייצקי היו הימור בטוח, הרי שמעכשיו המצב השתנה.» הטרובדור - בית האופרה 31.12