"אדם הוא אדם": ידידותי למשתמש, אך מפוספס

עם נטייה לריאליזם תיאטרלי נטול מודעות עצמית, נראה שלמרות ההפקה המהוקצעת, הביצוע של החאן ליצירתו של ברכט לא מצליחה לפצח את הסגנון הברכטיאני ולוקה בהיסוס רעיוני שמוריד מערכה

מרט פרחומובסקי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מרט פרחומובסקי, עכבר העיר

היסוס אסתטי ורעיוני. "אדם הוא אדם" (צילום: יעל אילן)"אדם הוא אדם" הוא מחזה מוקדם (1926) של ברטולט ברכט, שבנוי על-פי עקרונות "התיאטרון האפי". ברכט דגל בתיאטרון מודע לעצמו, שמנגנוני היצור שלו שקופים והוא אינו מנסה להסתיר את היותו תיאטרון. באמצעים אלה ביקש לבטל את אפקט ההזדהות וההיקסמות, של הקהל ולגרום לו להתעסק ברעיונות הפוליטיים והחברתיים שהתיאטרון שלו מעלה. למרות הכוונות מהפכניות של ברכט, ברבות השנים מצאו את עצמם מחזותיו בלב הרפרטואר של התיאטראות השמרניים ביותר, כאשר האלמנטים הבידוריים הניכרים אצלו הם אלה שזוכים להבלטה. מעט מאוד נשאר מהמהפכנות הרעיונית בגרסאות למחזותיו שהוצגו בשנים האחרונות בישראל. במקרה הטוב, הגרסאות המקומיות הצליחו לאזן בין המודעות והאיפוק הרגשי של ברכט, לבין אלמנט "השואו" (ראו מקרה "הנפש הטובה מסצ'ואן" של אודי בן משה). במקרה הרע, השואו בלע את התוכן (ראו מקרה "אופרה בגרוש" של גלעד קמחי). לעומת זאת, נראה שההפקה הנוכחית, בבימויו של סיני פתר, לא מצליחה להחליט לכל אורך הדרך מה היא בדיוק. ניכר בה היסוס אסתטי ורעיוני, שלמרות השחקנים הטובים וכמה רגעים בימתיים חביבים, בסופו של דבר חותר תחתיה ומוריד מערכה.» אדם הוא אדם - לכל הפרטיםרגעים בימתיים חביבים. "אדם הוא אדם" (צילום: יעל אילן)עלילת "אדם הוא אדם" נסובה סביב גאלי גיי (יוסי עיני), סבל במדינת עולם שלישי שנכבשה על ידי הצבא הבריטי, שמוצא את עצמו מסובך בפרשייה מפוקפקת. חבורה של חיילים מנסה להתחמק מעונש על כך ששדדו מקדש מקומי, ועל כן הם משכנעים את גאלי גיי להתחזות לאחד משלהם בתמורה לבירה וסיגרים. הסכמתו של גאלי גיי לתעלול מובילה אותו לאובדן הדרגתי של זהותו. התחושה היא שסיני פתר, במאי שבעברו כמה וכמה עבודות משובחות ("מאכינל", "מקורקעת"), לא פיצח לחלוטין את הסגנון של ברכט ונותר קצת מחוצה לו. הגשת הטקסט על ידי השחקנים נוטה לריאליזם תיאטרלי נטול מודעות עצמית של ממש, וגם מבחינה עיצובית ניכר שההצגה נאבקת עם החלל הייחודי של החאן ולא ממש יודעת איך לנצל אותו באופן ראוי. לפעמים אתרי ההתרחשות הם מרומזים לחלוטין, אפילו יתר על המידה, כמו במקרה של המקדש. בפעמים אחרות יש בהם ממשות יתרה, כמו במקרה של הטנק, שהופך לקנטינה של האלמנה בגביק. ככלל, התחושה היא שהשפה של ההצגה היא לא עקבית, ועל כן גם קשה לקבל את המתרחש כמציאות בימתית מתקבלת על הדעת.שפה לא עקבית. "אדם הוא אדם" (צילום: יעל אילן)בכל זאת, מדובר בהפקה מהוקצעת רוב הזמן, עם עבודות משחק מחויבות וטובות. יוסי עיני הוא ליהוק נכון לתפקיד גאלי גיי, והוא מעניק להצגה מרכז רגשי, אף על פי שחסרה בנוכחותו מודעות עצמית שהסגנון הברכטיאני דורש. יואב היימן, דודו בן זאב, אדי אלתרמן ואיתי שור מבצעים באופן משכנע את תפקידי החיילים, אם כי חסר בנוכחותם איום אמיתי של אלימות, שהיה אולי מכניס עוקץ לסיטואציה. דבר דומה אפשר לומר על ארז שפריר בתפקיד הסמל פיירצ'יילד, שעושה עבודה קומית יפה כתמיד, אבל מבטל כמעט לגמרי את ממד האיום של המפקד הצבאי גוזר הגורלות. בסך הכל אפשר להמליץ על ההפקה הנוכחית של "אדם הוא אדם" למי שרוצה להכיר או לחוות פעם נוספת מחזה חשוב של ברכט בביצוע חביב ומקצועי, גם אם מפוספס במידה מסוימת.אדם הוא אדם - תיאטרון החאן. בימוי: סיני פתר 8.2