"נשי ותהני": ואז הגיעו הסטנדאפיסטיות

על קו הגבול בין סטנד אפ היפסטרי לאלטרנטיבי, המופע על טהרת הנשים מביא לבמה הרבה כשרון, ובעיקר מוכיח שנשים יודעות להצחיק

מרט פרחומובסקי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מרט פרחומובסקי, עכבר העיר

צריך להודות על האמת: כל הרעיון הזה לשלוח גבר, ועוד איש תיאטרון רחמנא לצלן, לסקר ערב סטנד אפ נשי, נשמע מלכתחילה תמוה למדי, עם קווי מתאר של ניסוי חברתי מסוכן. למזלי, היו לידי בשולחן שלוש נשים אמיצות שקיוויתי שיסיטו ממני את האש, אבל בסופו של דבר דווקא דאגו באדיבותן למשוך אותה אליי. עדיין, בשורה התחתונה וכנגד כל הסיכויים, נהניתי לא מעט מ"נשי ותהני".

"סטנד אפ פקטורי" הוא מקום קטן ונעים, דומה למדי למקביליו האמריקאיים, הממוקם בלב קריית המלאכה, אזור תעשייה די אומלל, שבשנים האחרונות הופך לפנינה של ממש בזכות שפע של גלריות, יוזמות תרבותיות ובתי אוכל שנפתחים בו. במקום אסטרטגי מאחורי הבניין של "הארץ", הלוקיישן הזה משווע ליוזמה שיווקית מרוכזת, שתרים אותו באמת. נחזור למופע. שש הנשים שעלו אל הבמה הצנועה של המועדון במטרה מוצהרת להוכיח שבחורות יודעות להצחיק, היו אכן מצחיקות, לפעמים אפילו מצחיקות מאוד. כל אחת מהמופיעות ייצגה אמנם רמה שונה של בשלות בימתית, אבל בכולן ניכרו כישרון ויכולת. כל אחת, פחות או יותר, גם ייצגה קבוצת גיל אחרת ושלב אחר ביחסים זוגיים – מרווקות, דרך זוגיות טרייה, נישואים טריים ונישואין ארוכים – וכך התקבל מין ספקטרום מעניין של "האישה במאה ה-21 – קווים לדמותה". מבחינת הסגנון, התהלכו נשות "נשי ותהני" איפה שהוא על הגבול בין הסטנד אפ ההיפסטרי/אלטרנטיבי נוסח "כל מה שמצחיק בעולם" ודומיו, לבין הסוגה המיינסטרימית יותר סטייל עדי אשכנזי/רותם אבוהב. זה היה גס, לפעמים מלוכלך ממש, עם הרבה אברי מין שהתעופפו באוויר, אבל ניכר גם הרצון לדבר לקהל רחב יחסית. לא לחינם רוב הצופים, כלומר הצופות, נראו פחות יושבות באצ'ו ויותר בעלות ג'יפים מרמת השרון. מה שבטוח, הקהל שיתף פעולה וכנראה יצא מרוצה.

» נשי ותהני - לכל הפרטים
»
כולם רוקדים עכשיו: מיהו בילי אליוט הישראלי?
» "בילי אליוט" הגרסה הבריטית: מתחרה רצינית בסרט
» "מפיסטו": דרושה התעלות תיאטרלית

לא מעט שיאים. צוות "נשי ותהני" (צילום: אייל רדושיצקי)

חגית גינזבורג, מנהיגת הליין, פתחה את המופע בכמה דברי סדר ונזיפה, לפני שפינתה את המקום לחברותיה. היא עצמה עלתה אחרונה, ולמרות העובדה שהיו בהופעתה – שייצגה את הרווקות האומללה – לא מעט שיאים, הקהל כבר היה קצת עייף בשלב הזה והסגנון החצי מצחיק-חצי מדכא שלה, מין קרוב משפחה של לואי סי.קיי, עבד פחות טוב ממה שיכול היה לעבוד במיקום אחר במופע. אישית, התפעלתי באופן השלם ביותר מנגה דאנג'לי, שהופעתה הייתה שנייה בסדר ההופעות. דאנג'לי מתמקדת בתיאור זוגיות אחרי לידת ילד ראשון, תוך כדי התמקדות בירידה בחשק המיני וקצת סמים קלים לתיבול העניין. מבין כולן, המופע של דאנג'לי הוא המלוטש ביותר. כמעט אף בדיחה לא חמקה מתגובת הקהל, הנוכחות הבימתית הייתה פתוחה ומלאת ביטחון ובסך הכל ניכר שהבחורה יודעת בדיוק מה היא עושה.

מתוך המופע:לא היה קל לעלות אחרי מופע מצוין כמו של נגה דאנג'לי, אבל מרינה אקילוב הצליחה להחזיק את האנרגיות הגבוהות וקצב הצחוקים הגבוה. גם כאן, מוקד העניין היה זוגיות לא לגמרי מתפקדת, כשלכך נוסף פן אקזוטי נוסף של משפחה בוכארית מסורתית, עם כל המשתמע. אותה זוגיות לא לגמרי מתפקדת, אם כי ברמה גבוהה (או נמוכה) יותר של דיבור מלוכלך, כיכבה גם אצל לאה לב, הפעם בתיבול רוסי. היו הרבה יכולת ותעוזה בהופעתה של לב, אם כי לא כל הדברים עבדו באותה מידה. גם הופעותיהן של מיטל אבני ונועה מנור, שפתחה את הערב, היו חמודות ומצחיקות למדי, אם כי גם כאן לא כל החומרים עבדו באותה מידה של אפקטיביות. בכל זאת, למרות חוסר האחידות המסוים, זה היה ערב אפקטיבי ומהנה, שייצג היטב את הפריחה הנוכחית של סצנת הסטנד אפ הישראלית.

נשי ותהני - סטנד אפ פקטורי 20.3