"שתי יצירות ערב אחד": עם המבט קדימה

העבודה החדשה של הכוריאוגרפים נועה צוק וסהר עזימי ללהקת ענבל מתמודדת עם שאלות של פירוק, הפשטה ובעיקר איך מתמודדים עם הטלטלה שעברה על הלהקה

עידית סוסליק, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עידית סוסליק, עכבר העיר

מוזיקה צורמת. מתוך "המעגל" (צילום: תמר לם)

טלטלות לא פשוטות עברו על להקת ענבל בשנים האחרונות, והגיעו לשיא עם התפטרותו של ברק מרשל, מי ששימש כמנהל האמנותי והכוריאוגרף האחרון של הלהקה, בסוף 2015. הלהקה נותרה פחות או יותר ללא רפרטואר ועם תהיות לגבי אופי פעילותה בעתיד. ענבל הוקמה ב-1951 על-ידי שרה לוי-תנאי כלהקה אתנית שעסקה בפולקלור התימני (וגם בתנ"ך ובמסורת היהודית) מבחינה תנועתית ותכנית. למרות שלאורך כל שנות פועלה, ושלא בצדק, סבלה מדימוי של להקה נישתית מדיי, היה ברור כי ברק מרשל (בנה של מרגלית עובד, הכוריאוגרפית והסולנית הראשונה של ענבל) הצליח לפצח את הנוסחה של עשייה אמנותית שמשמרת את מורשתה התרבותית והסגנונית של הלהקה, וגם מחברת אותה למגמות עכשוויות יותר במחול בן-זמננו.

לאחר התפטרותו של מרשל, הוזמנו הכוריאוגרפים נועה צוק וסהר עזימי ליצור ללהקה - עזימי רקד בה ב-1994, יצר עבורה ב-2008, וכיום משמש בתפקיד יועץ אמנותי. כעת השניים מעלים שתי עבודות בערב משותף.» שתי יצירות ערב אחד - לכל הפרטיםיחסים בין מוביל למובל. מתוך "by the snake" (צילום: תמר לם)עבודתה של צוק, "By the Snake", נוצרה במקור ללהקת RDT בסולט לייק סיטי. טרם כניסת הרקדנים לבמה מוקרן על המסך האחורי וידאו-ארט שבו נראית בתקריב אישה צעירה שהבעות פניה משתנות בקצב תזזיתי. משהו בחספוס של העריכה, בצבעוניות הדהויה של ההקרנה, ובמוזיקה הקופצנית-משהו שמלווה אותה, יוצר הדהוד מסוים לסרטים אילמים ומשרה איזה טעם של פעם. תחושה זו של עבר הנוכח בהווה מתחזקת גם כאשר הרקדנים נכנסים לבמה - ארבעה זוגות שמבצעים בזה אחר זה קטעי דואט.

נקודת המוצא הכוריאוגרפית של צוק היא ריקודי זוגות, ובעיקר ריקודים חברתיים: בכל אחד מהדואטים ניתן לזהות אלמנטים מסגנונות כמו טנגו, ואלס, פוקס-טרוט וכדומה. גם עבודת ה-"partnering" בין הרקדנים לרקדניות משקפת את הדינאמיקה המקובלת בריקודי זוגות ומושתתת על יחסים בין מוביל למובל. אך האלמנטים המוכרים הללו הם בגדר פרגמנטים של מסורת ריקודית בתוך קומפוזיציה עכשווית יותר הכוללת תנוחות קיצוניות, תנועה אינטנסיבית וקפיצות, לצד איכויות גופניות מובהקות של שפת הגאגא שפיתח אוהד נהרין, שצוק (רקדנית בת-שבע לשעבר) מלמדת אותה.

חיבור זה בין פרשנות כוריאוגרפית עכשווית למבנים ריקודיים מסורתיים נשמר גם בחלקה השני של העבודה, שבמסגרתה רוקדים כל הזוגות יחד על הבמה. החוויה היא, מצד אחד, של צפייה בזוגות רוקדים יחד, אך העיקרון המארגן אינו מסורתי - בניגוד למקובל, דווקא כשהמוזיקה הופכת לריקודית ממש, עומדים הזוגות ללא תנועה ומתבוננים בקהל. הפסקול המוזיקלי, שעוצב וגם הולחן ברובו על ידי אהד פישוף, מציית להיגיון הכוריאוגרפי, ויוצר תחושה חזקה כי יש בסיס קונקרטי שמתוכו נלקחו החומרים, אך הם עברו פירוק ובעיקר הפשטה. פירוק והפשטה. "BY THE SNAKE" (צילום: תמר לם)

עבודתו של סהר עזימי, "אחד בקבוצות של שבע" חוקרת אף היא צורה כוריאוגרפית מוכרת - המעגל - ובודקת את היחסים הנבנים מתוכו. זוהי עבודה קשה יותר לעיכול מזו של צוק, ויש בה תחושה מסוימת של קדרות. אך נראה שלשם מכוון עזימי, הן ביצירה של שפה תנועתית כוחנית אפילו אלימה לפרקים, והן באיכויות הפסקול המוזיקלי שעיצב נדב ברנע, וכולל קולות אנושיים עמומים, מוזיקה צורמת וגם שאגות של חיות טרף.

הנרטיב של היצירה סובב סביב התפרקות והתלכדות של הקבוצה, והדינאמיקה שלה עם היחידים שנפלטים או בורחים ממנה, כפי שניתן לראות בקטע אחד בו קולו של רקדן בודד, שנשמע כמו נביחות, מחולל את תנועת הקבוצה כולה. אך מעניינים במיוחד הם דווקא הרגעים שבהם נוצרת התייחסות כמעט היסטורית למעגל, שמצביעה על האוניברסלית והעל-זמניות של המבנה. בפתיחת היצירה, התנועה המינורית של היחידים מצטברת ומתעצמת לכדי סיבובים בלתי פוסקים, שנדמים לתנועת הטראנס המעגלית שניתן לראות בסגנונות מסוימים במחול מן המזרח. ברגע אחר יוצרים הרקדנים מעגל גדול ונעים בו כשהם רוקעים בחוזקה ברצפה ברגליהם היחפות, דימוי שמזכיר מאד ריקודים שבטיים קדומים. התפרקות והתלכדות של קבוצה. מתוך "המעגל" (צילום: תמר לם)

על אף העיסוק במבנים כוריאוגרפיים מסורתיים, הערב שיצרו נועה צוק וסהר עזימי ללהקת ענבל הוא עכשווי באופיו, ואינו משמר את אותה איכות ייחודית שהגדירה את פועלה של הלהקה. יש בכך היבט מצער, כי הקול הסגנוני והתרבותי שענבל ייצגה הוא חשוב, נעדר מנוף המחול בארץ, וראוי שכן יקבל ביטוי. אך המציאות כעת היא שהלהקה ניצבת בפני תקופה חדשה וכדאי להמתין ולעקוב כיצד תגבש את הזהות האמנותית שלה. מה שברור הוא שרקדני ענבל נראו במיטבם בערב של צוק ועזימי (ויש לזקוף זאת לזכותם), וזה כשלעצמו - משמח ביותר.שתי יצירות ערב אחד - מרכז ענבל 2.4