"קוריולנוס": הרבה רעש ומהומה

העבודה הראשונה של הבמאי עטור השבחים עירד רובינשטיין בהבימה מביאה עיבוד חדש ליצירתו של שייקספיר, עם משחק משובח של גילה אלמגור וגיל פרנק. האם זה עובד?

מרט פרחומובסקי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מרט פרחומובסקי, עכבר העיר

טון של פארסה. "קוריולנוס" (צילום: ז'ראר אלון)"קוריולנוס" הוא מחזה מאוחר ופחות מוכר של שייקספיר, וזאת חרף העובדה שיש בו משהו ריאליסטי ואקטואלי, שהופך אותו לנגיש מאוד דווקא לבני תקופתנו. בארץ המחזה הועלה רק פעמיים: בפעם הראשונה זה היה גם בהבימה, לפני 40 שנה, ובפעם השנייה, באופן מפתיע, בפסטיבל עכו האחרון. הגרסה הנוכחית היא עבודתו הראשונה בתיאטרון הלאומי של עירד רובינשטיין, יוצר שהפך בשנתיים האחרונות לכוכב עולה בתיאטרון הישראלי, עם הספק יוצא דופן של עבודות בתיאטראות המובילים, שכולן נהנו מהערכת הביקורת וגם של הקהל. בעבודות של רובינשטיין שיצא לי לראות עד היום – "המחברת הגדולה" בסטודיו יורם לוינשטיין ו"רומיאו ויוליה" בתיאטרון באר שבע – בלטו השליטה המרשימה שלו במרחב הבימתי והאנרגיה היצרית הנדירה שזרמה בין השחקנים. מצד שני, לתחושתי, היו אלה עבודות "מהבטן", שהמימד האנליטי והפרשני שלהן לקה בחסר, וחלק ניכר מבחירות הבימוי הרגישו שרירותיות ורדפו אחרי רושם חיצוני. תכונות אלו הפריעו לי להיסחף בהתפעלות הכללית מרובינשטיין, אך עדיין לא היה לי ספק שמדובר כאן ביוצר מסקרן, שכדאי לעקוב אחרי עבודותיו. ואז הגיע "קוריולנוס" בהבימה, הצגה שבה דווקא המגרעות שאפיינו את עבודתו של רובינשטיין עד כה קיבלו הקצנה נטולת רסן, באופן שכמעט והסתיר את יתרונותיה.» קוריולנוס - לכל הפרטיםחברה שמקדשת את הצבא. "קוריולנוס" (צילום: ז'ראר אלון)"קוריולנוס" מגולל את סיפורו של קאיוס מרסיוס (גיל פרנק), גנרל רומאי מבריק, שחוזר הביתה לאחר עוד ניצחון צבאי על הוולסקים הפראים, ובעצת אמו (גילה אלמגור), מחליט להיכנס לפוליטיקה ולהפוך לקונסול. אלא שמהר מאוד נופל קוריולנוס קורבן ליהירותו והזלזול שלו בעם הפשוט, כאשר בעקבות האינטריגות של שונאיו הטריבונים, הוא מנודה ומגורש מהעיר. כעת קוריולנוס נחוש לנקום בעיר שבגדה בו. רובינשטיין מעביר את "קוריולנוס" לעולם בן ימינו לכאורה, שבו כולם מסתובבים עם טלפונים חכמים, חלקם אפילו עם מוט סלפי, ומצלמים כמעט כל אירוע שמתרחש. מדובר בדימוי בוטה, נטול עידון ומורכבות, שמהרגע שבו הוא מופיע בפעם הראשונה (כלומר בתחילת ההצגה), אין לו לאן להתקדם. כנ"ל לגבי הסמל הכמו-פאשיסטי הצהוב-שחור, שניצב רוב הזמן בעומק הבמה וגם מודפס על דגלים ובגדים, ומגדיר חברה שמקדשת את הצבא. גם כאן מדובר בפטיש בראש, בדימוי שאין בו דבר מעבר לעצמו, ויש בהצגה עוד כמה וכמה דימויים בסגנון הזה. רובינשטיין גם בוחר להעניק להצגה טון של פארסה, עם אפיונים מוקצנים של חלק גדול מהדמויות ולחץ לא באמת מוצדק לסחוט צחוק מהקהל. זה לא ממש משרת את הטרגדיה, וגם פוגם באנושיות של הדמויות והסיפור. דווקא כאשר יש לרובינשטיין רעיון מעניין באמת – מין משולש רומנטי מעוות שנוצר בין קוריולנוס לאמו ואישתו – הוא מטפל בו בחטף וכלאחר יד, מבלי למצות אותו באמת. התוצאה מהבחירות הבעייתיות היא הצגה שעושה הרבה רעש, פיזי ורוחני כאחד, אך אינה מייצרת עומק אמיתי ומתקשה לומר משהו משכנע על החיים ועל בני האדם. זה אמור כנראה להיות עדכני, צעיר ואקטואלי, אבל מרגיש רוב הזמן מתאמץ ומאולץ.נוכחות פיזית. "קוריולנוס" (צילום: ז'ראר אלון)יש גם כמה נקודות זכות. זהו ללא ספק אחד התרגומים הטובים של דורי פרנס לשייקספיר. השפה השייקספירית זורמת כאן בטבעיות, ללא התחכמויות והתפתלויות מיותרות, אבל עם הרבה חוכמה ואלגנטיות. ככה שייקספיר אמור להישמע. סבטלנה ברגר עשתה עבודה יפה עם התלבושות, שהן גם מהיום וגם מפעם, וכולן משתלבות לאחדות מתוחכמת ומרשימה. ולבסוף, גיל פרנק וגילה אלמגור – שני שחקנים, שגם בהצגה בעייתית תענוג לראות אותם על הבמה. פרנק נהנה כהוגן בתפקיד איש הצבא הגרוטסקי, צמא הדם, הגדול מהחיים. נוכחותו היא פיזית במידה רבה, הוא עובד הרבה עם הגוף, וחלק ניכר מהזמן מצליח להפיק ניצוצות. גם גילה אלמגור, אף על פי שאין לה מספיק תפקיד, נותנת עבודה מחויבת ומחושבת בקפידה, שמעניין מאוד לראות. קוריולנוס - תיאטרון הבימה, בימוי: עירד רובינשטיין 13.4