"צימאון": גישה אחרת לפלמנקו

למרות נפילות מתח מסוימות ואיטיות בחלקים שונים, המופע של קרלוס צ'אמורו וחברי להקתו מצליח להציע לצופה דרך חדשה לצפות בסגנון המפורסם ומשאיר אותו עם חוויה מרעננת

עידית סוסליק, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עידית סוסליק, עכבר העיר

לא כמו שהכרתם פלמנקו. "צימאון" (צילום: יח"צ)

לקהל שהגיע אמש (חמישי) ל"צימאון", המופע הראשון מבין מופעי הפלמנקו הספרדים שמתארחים השנה בפסטיבל "דאנס אספנייה", ציפתה הפתעה: לא היו שם רקדניות עם שמלות מנוקדות ומסרקיות בשיער, וגם לא קסטנייטות ומניפות. היתה שם הזמנה לחוות בצורה שונה וחדשה את הריקוד המוכר ביותר מבין מגוון מחולות ספרד.» פסטיבל תל אביב דאנס 2016 - לכל הפרטים» עכבר במה - לכל הכתבות» "הזאבים": הרוויזיוניסטים עושים את העבודה» הצצה ראשונה ל"עלובי החיים"

את המופע יצר קרלוס צ'אמורו עם חברי להקתו, "בלט פלמנקו קרלוס צ'אמורו", אשר נוסדה ב-2009 כלהקת בת של "מלוקוס דאנסה", שפעלה במשך עשור ואף ביקרה בארץ. צ'אמורו, רקדן וכוריאוגרף זוכה פרסים, נחשב ליוצר מעניין מאד בסצנה הספרדית העכשווית בזכות האופן בו הוא משלב בין פלמנקו לשפות מחול אחרות (בעיקר מחול מודרני וניאו-קלאסי), ויוצר עולם בימתי שניזון מהדימויים ומהעקרונות האסתטיים של האמנות הפלסטית, התיאטרון והקולנוע.

"צימאון" שואב את השראתו מיסוד המים ומביא אותו במגוון צורות - דימוי, חומר, צליל, צבע, תחושה ואפילו מצב צבירה. מבגדי הרקדנים בגווני כחול-ירוק, דרך תנועות מתפרצות של הזרועות או גלישות גליות על הרצפה, ועד צלילים שמדמים את קולות הים. במופע אין סיפור עלילה, אך הוא כן בונה מהלך רעיוני מסוים: מים נוכחים בו בתחילתו, נגמרים/נעלמים, ומתגלים מחדש בסיום. כתוצאה מכך, הוא משקף לכל אורכו את הכמיהה למים או לחלופין - את תחושת הצימאון.ורסטיליות מרשימה. "צימאון" (צילום: יח"צ)

תוכן רגשי זה מועבר על ידי שימוש באביזרים - בקבוקים שהולכים ומתרוקנים, דליים ריקים וחול שנשפך - ובאמצעות הכוריאוגרפיה, שכוללת גם מחוות אילוסטרטיביות, כמו הניסיון להשיג את הבקבוק עם טיפת המים האחרונה. על אף שהדימויים שנוצרים הם צפויים בחלקם, הכוריאוגרפיה כשלעצמה מציגה בצורה מרשימה את הוורסטיליות של הרקדנים, שמתגלים הן כפרפורמרים מיומנים ועוצמתיים של שפת הפלמנקו, והן כמבצעים מצוינים של אלמנטים שחורגים לחלוטין מסגנון ריקוד זה, כמו גלגולים על הרצפה, הרמות, "שבירות" של זקיפות הגוף ועוד.

איכויותיו היצירתיות של צ'אמורו כיוצר מתגלות דווקא באותם רגעים בהם הוא "פותח" דימוי מוכר מהפלמנקו, וכך הופך אותו מריקוד ספרדי בלבד לשפת מחול שאינה מבטאת רק את ההקשר התרבותי המוכר שלה. באחת הסצנות היפות במופע, רקדנית מולבשת במעין שמלת אוברול בצבע תכלת הכוללת גם שובל בד ארוך, כמו זה שמזוהה עם שמלת הזנב המסורתית של הפלמנקו. בהתחלה היא שוכבת ללא תזוזה, מכוסה לחלוטין בבד, ובזכות אפקטים מוזיקליים שמדמים רעש של גלים, נראית כייצוג לים שקט. כאשר היא מתחילה לרקוד, נחשפת גם הטקסטורה הפנימית של השמלה שמזכירה קשקשים של דג, ובשל תנועות גופה התזזיתיות בחלקן, נוצר דימוי של דג מפרפר. בסיום הקטע, הרקדנית מחלצת את עצמה לאט מתוך זרועות הבגד וזוחלת החוצה מבעד לשובל השמלה, ולרגע נראית כמו בתולת ים שהפכה לבת אנוש.גם הומור קיים. "צימאון" (צילום: יח"צ)

לצד דימויים חזותיים פיוטיים כאלה, ניכר במופע גם שימוש בהומור, שהוא סימן היכר נוסף של צ'אמורו. הגילוי המחודש של המים בסיום מביא את הרקדנים לאינטראקציה של שמחה, שמזכירה ילדים המשחקים בחדווה בין הממטרות. האווירה הקלילה והמשחקית מתעצמת והם שופכים זה על זה בקבוקים של מים, ובהמשך גם על חברי האנסמבל המוזיקלי (שהעניקו לקהל רגעי שירה ונגינת פלמנקו לא פחות ממשובחים). בהמשך מתקדמים הרקדנים עם הדליים אל עבר סף הבמה, ונראה כאילו הם מתכוננים להרטיב גם את הקהל (מה שלא קורה בסוף, כי חלק מהדליים ריקים). בדיוק ברגע זה כבה האור, אך מבעד לחושך באולם ניתן היה לשמוע לסירוגין את אנחות הרווחה והצחוק של הצופים."צימאון" הוא דוגמא מובהקת למופע קונספט בשפת הפלמנקו. הוא אינו בנוי כמו הופעות פלמנקו מסורתיות שבהן החוויה והמשמעות נוצרים רק מתוך התקשורת המוסיקלית בין השירה, הנגינה והריקוד. יש לו דקדוק פנימי שונה: הוא מציב במרכזו דימוי "חיצוני" לפלמנקו, ובאמצעותו בודק שימושים אלטרנטיביים לשפת מחול זו. על אף שקצב המופע סובל לעיתים מאיטיות שנוצרת כתוצאה מנפילות מתח או "תפירה" לא מדויקת של מעברים בין קטעים, הוא בהחלט משאיר את הצופה עם חוויה שונה של פלמנקו. ולפי התשואות שנשמעו בסיום, נראה כי הקהל הישראלי מוכן להשתחרר מתפיסות סגורות (ובמקרים רבים גם סטריאוטיפיות) של פלמנקו, ולקבל גם את צורתו העכשווית: ריקוד משתנה ומתחדש אשר מתעדכן בהתאם לתהליכים המתרחשים במחול ובאמנות (בכלל), ובעיקר - זוכה לפרשנות אישית מכל יוצר.פסטיבל תל אביב דאנס 2016 - סוזן דלל 4.8