"מלון רנדוו": סיכון משעשע ומוצדק

עם תפאורה מינימליסטית ומאתגרת, תאורה נועזת והרבה ריק מסביב, העיבוד החדש של אודי בן משה לקלאסיקה ז'ורז' פדו מצליחה לעניין ולתת הצדקה לצפייה, ולא רק בזכות המשחק משובח של שחקני המשנה

מרט פרחומובסקי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מרט פרחומובסקי, עכבר העיר

מחזותיו של ז'ורז' פדו, שחי בצרפת על התפר שבין המאה ה-19 למאה ה-20, הם תופעה יוצאת דופן בתולדות התיאטרון. האיש התמחה בכתיבת פארסות, קומדיות פיזיות ובידוריות במהותן, שלא זכו להערכה "איכותית" בימי חייו אך הפכו להצלחות אדירות אצל הקהל. רק לקראת אמצע המאה ה-20, שנים אחרי מותו, החל פדו לקבל הכרה של קלאסיקן - אולי כותב הקומדיות הגדול מאז מולייר - קודם בארצו ואז בכל רחבי העולם.

עם הזמן למדו גם חוקרי התיאטרון גבוהי המצח להסתכל מבעד לעלילות הקלילות והמופרכות מחיי הבורגנות הצרפתית ולהעריך את המנגנונים הקומיים המבריקים והמורכבים של פדו, ואת השימוש המתוחכם במרחב התיאטרוני. המחזה האהוב ביותר של פדו הוא ללא ספק "יתוש בראש", שרק בישראל הועלה עד היום חמש פעמים במסגרות מקצועיות, אך גם "אמא ז"ל בלי מזל", "הגברת הזאת ממקסים", "רולטה צרפתית", "צייד יצא לצוד בצד", "הקוקוריקו", "אמילי" וכמובן "מלון רנדוו" זכו לעלות כאן, ולרוב בהצלחה נאה. רובם, אגב, בתרגומו של נסים אלוני הגדול, שהייתה לו חיבה מיוחדת לחומרים האלה.

לא פלא שיש למחזות של פדו קסם מיוחד בעיני מנהלי התיאטרון המקומיים. מדובר באחד המחזאים הבודדים שמאפשרים לבנות על הצלחה קופתית בטוחה, ועדיין להתגאות בהעלאת "קלאסיקה".

» מלון רנדוו - לכל הפרטים
»
"לואי סי.קיי בישראל": המופע הכי קרוב לשלמות
» מדור במה - לכל הכתבות

"מלון רנדוו", שעולה כעת בקאמרי, מהווה דוגמה יפה לוירטואוזיות של פדו ולפוטנציאל שהוא מעניק לבמאים יצירתיים. עלילת המחזה עוסקת בקבלן הפריזאי פנגלה (שמואל וילוז'ני), שמבקש לממש את תשוקתו למרסל היפה (רוני הדר), הנשואה לשותפו, האדריכל פיירדן (מיכה סלקטר), המזניח אותה. זאת תוך כדי התחמקות מאישתו המפלצתית אנג'ליק (ענת וקסמן). השניים קובעים לבלות את הלילה במלון רנדוו המפוקפק, אלא שבאופן מפתיע מגיעים לאותו מלון לא מעט ממכריהם, כולל הבעל של מרסל. כך משתחרר לו המנגנון הקומי המשוכלל של הפארסה המבריקה הזאת, שכולל הרבה ריצות, מכות, הסתתרויות וכמובן דלתות נטרקות.

מינימליזם בימתי. "מלון רנדוו" (צילום: ז'ראר אלון)

ההפקה הנוכחית, בבימויו של אודי בן משה, היא התמודדות מסקרנת, לא מובנת מאליה, שיש בה מחשבה מקורית וגם לקיחת סיכון. בן משה והמעצבת לילי בן נחשון, שכבר הציגו יחד כמה וכמה דוגמאות מעוררות השראה למינימליזם בימתי, מחליטים ללכת גם כאן על במה כמעט ריקה, עם סימונים עדינים מאוד של פתחי כניסה ויציאה ופרטי ריהוט בהירים בודדים, שנראים כאיים בתוך במה שחורה. בניגוד למקובל, אין בכלל דלתות על הבמה, ופתיחתן וסגירתן נעשית על-ידי השחקנים בפנטומימה, מלווה בסאונד תואם. הבחירה העיצובית הנועזת זוכה להשלמה מצד התאורה של במבי, ששומר על הבמה רוב הזמן בחושך יחסי, תוך שימוש בצבעים סגולים וירקרקים קרים, שלא ממש אופייניים לקומדיה הבימתית, הנוטה לרוב לצבעים עזים ומושכי עין. אי אפשר שלא להעריך את הקונספציה, שמנטרלת במידה רבה חלק מהצחוקים הפוטנציאליים לטובת בדיקת המנגנון התיאטרוני של פדו. עם זאת, אי אפשר להתעלם מרגעים הסרבול שהקונספט יוצר לעיתים על הבמה, בגלל הקושי להבין ולדמיין את המרחב המורכב שפדו כתב על במה כמעט ריקה. לפעמים יש כאן פשוט יותר מדי דברים שצריך לדמיין, והתחושה היא שלא רק הקהל מתקשה בכך, אלא גם השחקנים.

משחקים את עצמם."מלון רנדוו" (צילום: ז'ראר אלון)

שמואל וילזו'ני בתפקיד פנגלה עושה כאן את שמואל וילוז'ני, שזה תמיד נחמד, אבל גם קצת מאכזב, כי הוא באמת יכול יותר. גם ענת וקסמן עושה את ענת וקסמן בפרסונת היאכנע שלה הפעם, מה גם שהתפקיד שלה במחזה הוא שולי יחסית. מצד שני, היה נחמד מאוד לראות את מיכה סלקטר, שחקן שנתקע יותר מדי שנים בתפקידים דרמטיים "רציניים", מפגין יכולת פיזית מרשימה וחוש טוב לקומדיה בתפקיד פיירדן האדריכל. גם רוני הדר, פנים חדשות בקאמרי, עושה עבודה משכנעת בתפקיד מרסל. הרגעים המשעשעים ביותר בהצגה נובעים בסופו של דבר מתפקידי המשנה, שמהותם היא קומית לחלוטין – רובי מוסקוביץ' ושלומי אברהם חמודים מאוד בתפקיד עובדי המלון; דורון צפריר מדויק בתפקיד מפקח המשטרה הלא מאוד חכם; נדב אסולין וירטאוזי למדי בתפקיד מתייה, ידיד המשפחה המגמגם, שמסתובב בכל מקום עם שלוש הבנות המפלצתיות שלו (סוזנה פפיאן, ירדן לויתן וליאת שטרן). יש לציין לטובה גם את התרגום של אלי ביז'אווי, שיש בו הברקות, וכך גם את המוזיקה של קרן פלס, שאמנם נשמעת על פניו דומה למדי לחלק מהעבודות הקודמות שלה עבור אודי בן משה, אבל עדיין עושה את העבודה בחינניות.לסיכומו של עניין, "מלון רנדוו" היא הצגה משעשעת, מעניינת וראויה. היא אמנם לא מצליחה להפיק מהחומר את מלוא הפוטנציאל הקומי שקיים בו, כמו שעשתה למשל ההפקה ההיסטרית של שמוליק לוי בסטודיו ניסן נתיב לפני יותר מעשור, אבל יש בה מספיק יתרונות, כדי להצדיק את הצפייה.

מלון רנדוו - תיאטרון הקאמרי, בימוי: אודי בן משה 19.8