"ירמה לאור ירח": תעוזה ושאיפה למשהו חדש

ההצגה הפותחת את פעילותה של תיאטרון אלעד האילתי בבימויי של שי פיטובסקי משלבת בין תיאטרון תלוי מקום לתיאטרון מסע, ומצליחה לעורר סקרנות למרות בעיות בין סגנונות המשחק וההצגה

מרט פרחומובסקי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ירמה לאור ירח
צילום: אמנון דן
מרט פרחומובסקי, עכבר העיר

בתחילת השבוע נערכה באילת השקה של תיאטרון חדש, תיאטרון אלעד שמו, שאחרי שנתיים של פעילות הקמה מאומצת, שבה עבד במסגרת כמעט התנדבותית, הציג את עצמו באופן רשמי לתקשורת. מכיוון שכל העניין הזה כלל גם טיסה ולילה במלון, התקשורת גם באה בהמוניה, באופן יחסי, משהו שקבוצת פרינג' ממוצעת בפריפריה יכולה רק לחלום עליו. מה שלא יהיה, אין בכלל ספק לגבי יופיו של המפעל וההשראה ששורה עליו. תיאטרון אלעד הוא קודם כל פרי אהבתם של זוג שחקנים – בעז דן ודנה יצחקי – שהחליטו לגור אחרי לימודי משחק בסמינר הקיבוצים בקיבוץ אילות, כור מחצבתו של בעז. שם החליטו להקים תיאטרון ולקרוא לו על שמו של אלעד דן, אחיו של בועז, שנהרג במלחמת לבנון השנייה.

במידה רבה, הפך התיאטרון לזרוע של בית הספר שבו למדו, שפרש עליו את חסותו. הרוב המוחלט של שחקני התיאטרון, הבמאים וחברי הועד המנהל הם מורי ובוגרי בית הספר, כאשר איציק ויינגרטן – מנהל בית הספר – נושא בתואר יושב הראש. שי פיטובסקי, אחד הבוגרים הבולטים של בית הספר בתחום הבימוי, התמנה למנהל האמנותי של התיאטרון, לאחר שעזב לשם כך את המרכז ואת משרתו כמנהל קבוצת הצעירים של הבימה. במסיבת העיתונאים שהתקיימה ביום שני בריף הדולפינים באילת, הוא הציג בפירוט רב את הרפרטואר העתידי של התיאטרון, עם דגש על "תלוי מקום" וניסיוני, שכולל עיבודים לקלאסיקות ספרותיות כמו "הזקן והים" והתנ"ך, מחזות ריאליסטיים כמו "שרופים" ו"תמונות חיי נישואים" וגם הצגות ילדים.

» ירמה לאור ירח - לכל הפרטים
» עכבר במה
» הצגות היום

חוץ מפיטובסקי, זכינו לראות במסיבת העיתונאים מצד אחד מצעד של אנשי שלטון – כולל את ראשת מנהל התרבות גלית והבה שאשו ואת ראש עיריית אילת מאיר יצחק הלוי - שמיהרו לחבק את התיאטרון ולהבטיח לו הרים וגבעות, ומצד שני את אנשי הממסד התיאטרוני הוותיקים, כמו עודד קוטלר ורוני ניניו, מחבקים את התיאטרון מכיוונם, מה ששוב העלה את הסברה שאילו מירי רגב הייתה עובדת עם האמנים ולא נגדם, היא הייתה מגלה שבסך הכל אין הרבה פער בין החזון שלה ולחזון שלהם לגבי עתיד התרבות הישראלית. עדיין, מעבר לכל הדיבורים והחזון, במרכזו של אירוע ההשקה המושקע של תיאטרון אלעד עמדה הצגת הדגל הנוכחית שלהם, "ירמה לאור ירח", עיבוד של פיטובסקי לקלאסיקה המודרנית של פדריקו גרסיה לורקה. וכאן, בניגוד להתלהבות הכנה שמעוררת הקמת התיאטרון, הדעה היא פחות חד-משמעית.העיבוד של פיטובסקי ל"ירמה" עולה, באופן מפתיע, ממש במקביל לשני עיבודים נוספים, של אלירן כספי בתמונע ושל מלכה מרין בסימטה.

מעניין מה בסיפורה העצוב של האישה הכואבת מכפר ספרדי קטן, שמבקשת ילד, אך בעלה מסרב לתת לה אותו עד לסוף קורע הלב, קוסם דווקא היום לכל כך הרבה יוצרים מקומיים. מה שמייחד את העיבוד הנוכחי הוא ההחלטה להפוך את סיפורה של "ירמה" לשילוב בין תיאטרון תלוי מקום, שמתקיים באוויר הפתוח של קיבוץ אילות, מקום משכנה של הקבוצה, לבין תיאטרון מסע, שבו הקהל עומד הרגליים לכל האורך ועובר עם השחקנים מאתר התרחשות אחד למשנהו. גישתו של פיטובסקי לז'אנר שבתוכו הוא פועל היא מפתיעה, לטוב ולרע.

במקום להתייחס לסביבה הפיזית של הקיבוץ שבה הוא ממקם את ההצגה באופן נטורליסטי, ולחתור ליצירת תחושת מציאות מוגברת שתעטוף את הצופים, הוא בוחר דווקא להתעלם מ"המציאות" ומהקהל בחלק ניכר מהזמן, ולהשתמש במרחב שבו מתנהלת ההצגה כמעין במה גדולה או סדרה של במות קטנות, שהקהל מתהלך ביניהן, מופרד מהשחקנים ב"קיר רביעי" נייד. פיטובסקי נמנע מהעמדות "טבעיות" של השחקנים ואינו מכוון אותם למשחק נטורליסטי, שהיה מאפשר לקבל את ההתרחשויות בהצגה כ"מציאות", אלא מקפיד על מיזנסצנות תיאטרליות במובהק, "עשויות", ולביצוע משחקי כמו-בימתי מוגזם וקולני לרוב, שלא באמת מאפשר לקבל את ההתרחשות כמציאות אפשרית.

גם שימוש באמצעי תאורה ניידים ומוזיקה מוקלטת חותרים תחת הפוטנציאל "המציאותי" של ההצגה, ומונעות לשקוע בתוכה ולפתח אמפתיה אמיתית כלפי ההתרחשות.השאלה שנשאלת היא האם פיטובסקי היה מודע לכך, שבחירותיו האמנותיות חותרות תחת הצורה התיאטרונית שאיתה הוא מתמודד כאן, או שעשה אותן בתמימות. לכאורה, הגישה שבחר בה, להתעלם מהמציאות שבה הוא ממקם את ההצגה ולכפות עליה את הבמה, היא לגיטימית. אין ספק גם, שאם משחררים את הציפיות לנטורליזם ומתייחסים למרחב של ההצגה כבמה שחורה גדולה במיוחד, יש כאן כמה וכמה מהלכים מרשימים מאוד באופן שבו פיטובסקי מניע את הקהל מתמונה לתמונה, עם דמויות שנכנסות לטווח הראיה במפתיע ועוזבות באופן בלתי צפוי. הדבר המרשים ביותר כאן הוא האופן שבו ההנעה ההולכת ומתגברת של הקהל ממקום למקום במעגל, מדמה באופן פיזי את המהלכים הנפשיים הסוערים של ירמה. צריך גם לומר שצוות השחקנים של ההצגה – שכולל, חוץ מהמייסדים בעז ודנה, גם את נעמה ארמון ובן זוגה רוי קלדרון בתפקיד ירמה ובעלה חואן, וגם את רוני דבאווי ואת פיטובסקי עצמו – עושה עבודה מחויבת, שיש בה רגעים יפים, למרות הסתירה האמורה בין סגנון המשחק לסגנון ההצגה. בסך הכל, למרות ההשגות, מדובר בהצגה חווייתית ומעניינת, שיש בה תעוזה ושאיפה למשהו חדש, וכדאי לקהל להיחשף אליה.

ירמה לאור ירח - בימוי: שי פיטובסקי, קיבוץ אילות - פאב הטווס 21.11