"נורמה": אופרה במיטבה

למרות אכזבה מסוימת מאיכות השירה, ההפקה הפותחת את העונה באופרה הישראלית העניקה לצופים חוויה מהנה, והציבה רף גבוה במיוחד להמשך

מרט פרחומובסקי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מרט פרחומובסקי, עכבר העיר

מארג שלם. "נורמה" (צילום: יח"צ)העונה החדשה באופרה הישראלית נפתחה אתמול ברגל ימין, עם אחד הערבים היותר מרשימים שזכורים לי מהעשור האחרון. קודם כל, דניאל אורן, המנהל המוזיקלי של האופרה וגם אחד המנצחים הגדולים בעולם, העניק לקהל את אחת מהופעותיו המרהיבות ביותר. הוא הפיק מתזמורת ראשון לציון צליל מלא, עמוק, מדויק ומסעיר, שפתח בפנינו את "נורמה" של וינצ'נצו בליני במלוא תפאורתה. כרגיל, אורן הוא הסיבה מספר אחת להגיע להפקות האופרה הישראלית, כי מפגש עם עבודתו הוא תמיד זכות. מה שיכול לקלקל לעיתים את הרושם מהקסמים של אורן, הוא ההפקות הצולעות שמוצמדות אליהן פה ושם. הפעם, איזה מזל, זה לא קרה. האופרה בחרה לשחזר הפקה ותיקה יחסית, מסורתית באופיה, של אלברטו פאסיני האיטלקי, שחודשה היטב על-ידי ויטוריו בורלי. אפשר בהחלט להבין למה ההפקה הזאת של פאסיני, שהלך לעולמו ב-2005, עדיין מסתובבת בעולם. מדובר ביצירה שיש בה מעוף קלאסי ובשלות רעיונית. בזכות ליהוק מוצלח למדי, אם כי כזה שמצטיין יותר בביצוע משחקי וקצת פחות בשירה נטו, ההפקה הזאת התלבשה כמו כפפה ליד על הקלאסיקה של בליני ואנחנו קיבלנו מופע מהנה במיוחד, שהזכיר מה יכולה להיות אופרה במיטבה. » נורמה - לוח מופעיםבין תחושות נקם לאהבה. "נורמה" (צילום: יח"צ)"נורמה" של בליני שייכת לסוגת "בל קנטו" (שירה יפה), שהייתה מקובלת באיטליה במחצית הראשונה של המאה ה-19, לפני העידן של ורדי ופוצ'יני. בעוד שהאחרונים יצרו באופרה חיבור אחיד בין עלילה רבת תהפוכות למוזיקה, ובכך בישרו את המחזמר המודרני, באופרות "בל קנטו" העלילה היא בדרך כלל מצע דל יחסית, שמשמש קודם כל כמסגרת לאריות יפהפיות ומורכבות לביצוע. הדרמה היא פחות חיצונית ויותר פנימית וניואנסית. "נורמה", למשל, מגולל סיפור של כוהנת העם הדרואידי בראשית הספירה הנוצרית, שמנהלת רומן סודי עם פוליאונה, הנציב של האימפריה הרומית הכובשת. על כן היא גם מונעת מרד של עמה ברומאים. אלא שבראשית האופרה, מתברר כי פוליאונה מאוהב באישה אחרת והוא עומד לנטוש את נורמה. כעת, היא נקרעת בין תחושות נקם לאהבה, שעדיין לא מתה. הכוח של ההפקה הנוכחית, מעבר לביצוע התזמורתי המרהיב, הוא הצלחתה ליצור מציאות בימתית אמינה באופן נדיר, שמאפשרת לניואנסים הרגשיים של "נורמה" לשכנע ולגעת. לאור העובדה שהיצירה של בליני דלה בעלילה, ומעבירה את הסיפור בשורה של מעמדים סטטיים בעיקרם, מדובר בהישג גדול, שמציב רף גבוה במיוחד להמשך העונה. כל מבצע שנמצא על הבמה – מהסולן ועד לאחרון חברי המקהלה – נראה כאילו הוא יודע את מקומו ואת תפקידו, וכולם יחד מצטרפים למארג שלם ויפהפה רוב הזמן. כל הכבוד לבמאי המחדש ויטוריו בורלי, שידע להקים לתחייה את הדבר הזה, ולהנחיל למבצעים את האופן הנכון לבצע אותו. זה מאוד לא מובן מאליו.מציאות בימתית אמינה. "נורמה" (צילום: יח"צ)אם יש אכזבות בהפקה הזאת, הן נובעות באופן מפתיע דווקא מאיכות השירה. הסולן הארגנטינאי גוסטבו פורטה הפך בשנים האחרונות לנוכחות קבועה באופרה הישראלית, ובהחלט אפשר להבין למה. יש לו קול עשיר ועוצמתי, וגם נוכחות בימתית כריזמטית ויכולת משחק מרשימה. גם כאן, בתפקיד הנציב פוליאונה, הוא מבצע תפקיד משכנע, שדי תפור עליו. ג'ניפר הולוויי האמריקאית הייתה מעט פחות מרשימה בשירתה בתפקיד אדלג'יזה, אהובתו החדשה של פוליאונה, אך משחקה הרגיש והמשכנע פיצה על כך. דווקא הראצ'והי באסנז הארמנית, שביצעה בערב הבכורה את תפקיד "נורמה", הפגינה חולשה קולית בכל המערכה הראשונה, עם שיפור ניכר במערכה השנייה. האריה הגדולה "קאסטה דיווה" בביצועה לא הצליחה להרשים, והאכזבות המשיכו להרשם גם בכמה מהאריות הבאות. גם במקרה זה, יכולת המשחק המרשימה והרגישות הניכרת של ההגשה פיצו במידה מסוימת, ועדיין מדובר במרכיב החלש ביותר של מופע מצוין מבחינות אחרות. נורמה - בית האופרה, בימוי: ויטוריו בורלי 30.11