"תיכון מגשימים": יצירה אפקטיבית ומבריקה

מוזיקה מצוינת, צוות שחקנים משובח וטקסטים מבריקים, הם רק חלק מהמרכיבים שהוכיחו שהציפייה למחזה החדש של יוצרי "העיר הזאת" הייתה מוצדקת

מרט פרחומובסקי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
דיאלוג חי עם הקהל בהצגה תיכון מגשימים
צילום: יודן עבאדי
מרט פרחומובסקי, עכבר העיר

"תיכון מגשימים" של תיאטרון אינקובטור הוא מסוג המופעים שקשה מאוד לכתוב עליהם ביקורת. אתה מנסה לנתח, להעריך, לכתוב משהו ביקורתי, אבל ההתלהבות האותנטית וההתפעלות העמוקה מהדבר שראית משביתות לך את השכל ומדיחות אותך לכתוב על הדף שטויות כמו "ענק!!!", "גאוני!!!", "מדהים!!!" וכו'. בכל זאת, ננסה להירגע בעזרת כמה עובדות. "תיכון מגשימים" הוא העבודה החדשה של שלושת חברי להקת "המופע של ויקטור ג'קסון" – עמית אולמן, עומר הברון ועומר מור – בתיאטרון אינקובטור הירושלמי. השלושה יצרו לפני ארבע שנים את "העיר הזאת", מחזמר ראפ קומי שהוא מחווה לז'אנר הפילם נואר הקולנועי. ההצגה ההיא הפכה לתופעת קאלט, רצה מאות פעמים, ופוצצה את האולמות בקהל צעיר, שלרוב קשה למצוא בתיאטרון. ההתלהבות לא הייתה מוגזמת. "העיר הזאת" באמת הייתה הברקה – שילוב מופלא בין מוזיקה מצוינת לצד תיאטרון עכשווי מדויק ומודע לעצמו, שיצרו אווירה מחשמלת.

» תיכון מגשימים - לכל הפרטים
» עכבר במה
» הצגות היום
»
העיר הזאת: זיווג נהדר בין תיאטרון לשירה מדוברת

"תיכון מגשימים" מגיע לבמה כשהוא מלווה בציפיות עצומות, ומצליח לעמוד בהן באופן כמעט מושלם. את מה שאנשי "המופע של ויקטור ג'קסון" עשו בפעם הקודמת לפילם נואר, הם עושים הפעם לז'אנר הקולנועי של סרטי תיכון ודרכו לנעוריהם שלהם. הם מפרקים את הז'אנר לגורמים, ויוצרים אותו מחדש כהתרחשות תיאטרונית-מוזיקלית אינטנסיבית, מבוצעת בקפדנות פרפקציוניסטית ומצחיקה מאוד. עומר הברון מגלם את יואב, שמיניסט שמגיע עם אמו מנס ציונה לתיכון חדש, ונאלץ להילחם על מעמדו החברתי. הדרך לשם עוברת בהכשרה מידי מאסטר ראפ קשיש, כיבוש לבה של יפהפיית הכיתה המתנשאת והצטיינות בבאטלים עם אנשי ראפ אחרים בבית הספר.

כמו ב"העיר הזאת", גם הפעם הדבר הכי מלהיב כאן מנקודת המבט של תיאטרון הוא הפער הברכטיאני בין השחקנים לדמויות. הם לא משחקים אותן, אלא מגישים אותן, תוך כדי כניסה ויציאה חופשית מדמות לדמות, ושמירה מתמדת על אווירת מסיבה אחת גדולה, עם להקה מצוינת (עומר מור, רועי דורון, רוני מרקביץ'), שלוקחת חלק פעיל במופע. כמו ב"העיר הזאת", האסתטיקה של מופע מוזיקלי, ששובר את "הקיר הרביעי" ונותן למבצעים לנהל דיאלוג חי עם הקהל, מאפשרת ליצור תיאטרון חי ונושם באופן נדיר.

ומצד שני, יש את הטקסטים המבריקים והמצחיקים, שבהם כל מילה מדויקת ומדודה, וקשה לחשוב על יצירה אפקטיבית ומבריקה יותר לתיאטרון שנכתבה בשנים האחרונות בישראל. ויש גם את המוזיקה המצוינת, שכמו במיטב המיוזיקלס משתלבת בעלילה באופן אורגני, ויוצרת קסם מתמשך. לצד שלישיית היוצרים, נמצא הפעם על הבמה צוות שחקנים רחב למדי ומחויב מאוד, שעושה עבודה נהדרת. סימה ברמי, דורון גוברמן, רני אלון, עמרי הכהן וגלי אשכנזי לוין – כולם ראויים לתשואות.

את כל הדבר הזה תופר ביחד עם הרבה מעוף עמית אולמן, שמשמש ככותב ראשי ובמאי, וגם משחק במופע שורה של תפקידי משנה משובחים. התוכניה מעידה, שהיוצרים העבירו לא פחות משלוש שנים בעבודה על המופע, דרך אינסוף שכתובים, והעבודה הקשה ניכרת על הבמה בכל רגע ורגע.אז כן, קשה לכתוב על מופע מהסוג של "תיכון מגשימים". גם אם אפשר להצביע פה ושם על פגמים קטנים בעיצוב והעמדה, הדברים בטלים בשישים. הדבר הזה הוא מלהיב באמת, שמייצר הנאה טהורה מתחילתו ועד סופו. בידור שהוא כל-כך נפלא, שהוא מגיע לדרגת אמנות.

תיכון מגשימים - צוותא, בימוי: עמית אולמן 4.12