"סירות בודפשט": יצירה פשטנית ומלודרמטית

למרות הפקה מוזיקלית מוקפדת ועבודת משחק טובה, ההצגה הראשונה שמתמודדת ב-"חג המחזמר" התקשתה להרשים, ובעיקר עוררה שאלות האם אפשר לעסוק בשואה דרך מיוזיקל

מרט פרחומובסקי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הצגה שהשתתפה בפסטיבל חג המחזמר 2016
הפקה מוזיקלית מוקפדת. "סירות בודפשט"צילום: רפי דלויה
מרט פרחומובסקי, עכבר העיר

זאת כבר הפעם הרביעית שבה מתקיים בבת-ים "חג המחזמר", הבייבי של הבמאי אורי פסטר. האירוע הזה מצליח לעשות את הלא יאמן כמעט: להעמיד מדי שנה שלוש עד ארבע הפקות מלאות של מיוזיקלס עבריים מקוריים, ובכך להפיח רוח חיים בתחום שנזנח כמעט לחלוטין על-ידי התיאטראות הרפרטואריים, שאוהבים את מחזות הזמר שלהם קלאסיים ורצוי אמריקאיים או בריטיים. אף על פי שאין ל"חג המחזמר" תקציבים גדולים, האירוע הזה מצליח לשמור על רמת הפקה מרשימה, למשוך שחקנים בעלי שם להופיע בו וגם למלא את האולם הגדול למדי של היכל התרבות בבת-ים. נכון שלעת עתה רק הפקה אחת שפותחה בפסטיבל – "בילי שוורץ" – זכתה להיות מאומצת על-ידי תיאטרון רפרטוארי (תיאטרון חיפה במקרה הזה), אבל אין ספק שעצם העובדה שהאירוע הזה קיים גורם לתסיסה בריאה ולמצע ראוי להתפתחות הז'אנר המופלא הזה.

» חג המחזמר 2016 - לכל הפרטים

» עכבר במה

» הצגות היום

"סירות בודפשט", היצירה שפתחה את הפסטיבל השנה, הצליחה להרשים ברמה ההפקתית. המחזמר מבוצע על-ידי צוות גדול של לא פחות מ-17 שחקנים, שמובל על-ידי רמי ברוך, דנה פרידר ורונה לי שמעון. הוא גם נהנה מהפקה מוזיקלית מוקפדת ומרשימה, ומביצוע של תזמורת חיה בהובלתה של קרין בן יוסף. גם ההתמודדות עם סיפור תקופתי, שמתרחש בהונגריה ב-1940, מצליחה לשכנע בסך הכל ברמת התפאורה והתלבושות (דפנה פרץ). מעבר לכך, המצב יותר מורכב. המחזמר, שנכתב על-ידי ניר פייבל ואסף שלמה, למוזיקה של רועי כהן, בוחר לספר עלילה רומנטית-הרואית על רקע של מחנה עבודה הונגרי בזמן מלחמת העולם השנייה. דוד (ארז רגב), יהודי שהתחתן נישואים פיקטיביים עם נוצרייה וכך ניצל מהמעצר במחנה, חודר אליו כדי לאתר את אהובתו רוז (דנה פרידר). קצת אחריו מגיעה גם אישתו "הפיקטיבית" מריה (רונה לי שמעון), שכמהה להחזיר אותו לעצמה, בזמן שהיא עצמה מחוזרת על-ידי מפקד המחנה אנדרש (זיו זוהר מאיר). מי שמנסה להתיר את התסבוכת הוא מארק (רמי ברוך), בונה סירות בעברו, שפורש את חסותו על רוז ומנסה להצילה בכל מחיר.

קודם כל, וידוי. אני חושב שהבחירה לרקוח מחומרי השואה שואו בימתי מוזיקלי-רומנטי-רגשני היא מראש בחירה בעייתית מבחינה אתית. אותי אישית זה מביך. מספיק קשה לייצג את השואה ביצירות אמנות מורכבות ומעמיקות, אז להפיק ממנה בידור קל זה בכלל כישלון ידוע מראש. מה שכן, נראה שכשמתעלמים מכך שיש בעיה אתית, אז אין בעיה אתית. נראה שיוצרי "סירות בודפשט" לא התענו יותר מדי בשאלות ייצוג השואה, אלא פשוט התרכזו בסיפור שהם רוצים לספר.

אם כן, נאלץ לחרוק שיניים ולזרום איתם רגע. כששמים בצד את הטעם הרע שקשור בייצוג השואה, נשארים עם עלילה פשטנית למדי ומלודרמטית מדי, עם יותר מדי מהלכים מופרכים, אבל כזאת שמצליחה לעצב כמה מעמדים דרמטיים אפקטיביים ולשרטט כמה דמויות מובחנות, שניתן להזדהות איתן. הבמאית ליחי בקרמן הצליחה לפעול בתוך מגבלות החומר באלגנטיות יחסית, גם אם קשה לומר שהצליחה להתעלות עליו. גם הביצוע של השחקנים/זמרים, בעיקר הראשיים, מצליח להרשים חלק מהזמן. רמי ברוך הפתיע ביכולות שירה מרשימות, וגם עיצב דמות, שלמרות המגבלות האמורות לעיל מצליחה לספק לסיפור מרכז רגשי משכנע. גם רונה לי שמעון, שכבר הרשימה השנה מאוד ב"סיפור הפרברים" של הקאמרי, מגישה עוד הופעה מדויקת ומעוצבת היטב, שוב, למרות מגבלות החומר. דנה פרידר, בתפקיד דרמטי מפתיע, מביאה לבמה נוכחות רעננה ומשכנעת. ציון לשבח מגיע גם לזיו זוהר מאיר, שמצליח לשכנע ולהרתיע בתפקיד הרשע המרושע של ההצגה. כל זה נעטף במוזיקה, שגם אם היא מושפעת מהרבה דברים, במיוחד מ"עלובי החיים" לטעמי, יש בה כמה וכמה מלודיות יפות.

חג המחזמר 2016 - היכל התרבות בת-ים 12.12