"ביקור התזמורת - המחזמר": סיפור הצלחה בשלוש שפות

סרטו עטור השבחים של ערן קולירין רץ בימים אלו בהפקת תיאטרון הזוכה לשבחים באוף ברודוויי. אורון שמיר הלך להתגאות מהקהל, ובדרך שמע מהבמאי על החששות מתרגום הסרט למחזמר, הגעגועים לרונית אלקבץ והסיכויים להגעה לישראל

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אורון שמיר, עכבר העיר

הרעפת אהבה. "ביקור התזמורת - המחזמר" (צילום: Ahron R. Foster)במחזמר החדש והמדובר בניו יורק, "ביקור התזמורת", המסר "נא לכבות טלפונים" מברך את הצופים בשלוש שפות – עברית, אנגלית וערבית. זה לא בדיוק מחזה שכיח בהצגות אוף ברודוויי, אבל בהחלט הקדמה מהסוג שמסייע לעקור את הצופה ממושבו בתיאטרון אטלנטיק בשכונת צ׳לסי, ולטעת אותו מחדש במקום התרחשות העלילה - ארץ ישראל סמי-סוריאליסטית. זה רק מתבקש משום שהמחזמר המפציע על הבמה בהמשך עשה בדיוק את הדרך ההפוכה – ליבלב וצמח בישראל כסרט עטור שבחים ופרסים בבימויו של ערן קולירין ב-2007, וניטע כעת מחדש בארצות הברית כהצגה בימתית הכוללת קטעי ריקוד ושירה. האהדה והאהבה של הקהל והביקורת האמריקאית לסרטו השני של קולירין בשנת יציאתו היו חריגות, כולל הכנסות שהפכו אותו לאחד הסרטים הישראליים המרוויחים אי פעם על אדמת ארצות הברית. עם זאת, הקמתו מחדש כמחזמר מקומי הוא הרעפת אהבה בסדר גודל שאיש לא ציפה לה ומצליח גם לתת לו הרבה כבוד וגם להפיח בו חיים חדשים.» עכבר במה - לכל הביקורות» ביקור התזמורת - לכל הפרטים» "ביקורת התזמורת": גאולתה של השפה הערבית "הפניה נעשתה לפני שמונה שנים בערך", מספר הבמאי ערן קולירין, שנמצא במנהטן לרגל הקרנת סרטו "מעבר להרים ולגבעות" בפסטיבל הקולנוע "Other Israel" המתקיים זו הפעם העשירית ב-JCC (המרכז היהודי-קהילתי) במנהטן. "העיכוב היה בעיקר באשמתי, מפני שלא הייתי בטוח אם אני מעוניין, למזלי המפיק אורין וולף היה עקשן מספיק. הייתי מעורב לאורך הדרך, הם בקשו שאקרא גרסאות ואת את הערותיי. היה להם מאד חשוב לשמור על רוח הסרט". למה היססת?"עד ביקור התזמורת ראיתי רק מחזמר אחד בחיי, 'Cats' בניו יורק לפני 15 שנה בערך. זה היה נורא. המחשבה שאצטרך לראות את תאופיק ודינה מחופשים לחתולים עוררה בי חלחלה. לשמחתי גיליתי שעניין החתולים אינו חובה במחזות זמר". אז מה דעתך על התוצאה הסופית? "אני אוהב אותה היא יפה ועדינה ונאמנה לרוח הסרט". היה מעורב בכל התהליך. במאי הסרט, ערן קולירין (צילום ארכיון: דודו בכר)המבקרים מתעלפים כעיר תיאטרון מובהקת ניו יורק משוועת לחומרים חדשים ומקוריים, אבל נדמה שהבחירה דווקא בסרט ישראלי שהתמה המרכזית שלו היא דמויות הממתינות שמשהו יקרה בחייהן היא לא בדיוק האסוציאציה הראשונה כשחושבים על להיט פוטנציאלי. מצד אחר, אם סרט קטנטן בעל גוון מריר-מתוק כמו "מלצרית", גם הוא מ-2007 אגב, יכול להפוך ללהיט ברודוויי היסטרי – כנראה שאין חוקים להצלחה. ואם ביקורה של התזמורת המצרית בעיירה המנומנמת והבדיונית "בית התקווה" הצליח לכבוש את לב הקהל האמריקאי בסרט "ביקור התזמורת", מדוע שאותו הסיפור במעטפת מוזיקלית שהותאמה לחיך המקומי לא תשכיל לעשות את אותו הדבר וביתר שאת?

ואכן, לאחר כמה שבועות הרצה בנובמבר וביקורות שנעו בין המחמיא למתעלף, זכתה גרסת המחזמר של "ביקור התזמורת" להמשיך לרוץ עד ינואר 2017. ב"דדליין" טוענים שזה המחזה החדש הטוב ביותר של העונה ומצאו בו תקווה לעתיד הז׳אנר, בזמן שב"טיים אאוט ניו יורק" יצאו מן המחזה בתחושת "התרעננות והתעלות". בניו יורק טיימס בכלל יצאו מגדרם באומרם כי "ביקור התזמורת מפיח חיים מחודשים במחזמר האמריקאי העכשווי, הופעות השחקנים ושירתם לא מזייפת לרגע, והמוזיקה אחראית על התעלות רוחנית, הרמונית ומנצנצת שעוצרת את הלב מלפעום". אם הקהל ימשיך לבוא ותשומת הלב התקשורתית רק תתגבר, יכול להיות שהמחזמר המצטיין הזה יעלה על מסלול הזהב המיוחל – לעבור מאוף-ברודוויי האיכותית אך זמנית, אל תהילת העד של ברודווי. רגש על הבמה. "ביקור התזמורת - המחזמר" (צילום: Ahron R. Foster)רונית אלקבץ, גרסת ברודווי ייתכן שחלק מההצלחה קשור לליהוק המעניין שבחרו המפיקים פה. בתפקיד תאופיק, מנצח התזמורת המצרית, מככב בטוני שלהוב, שחקן מוערך המוכר מסדרות כגון "מונק" או "חסרי מוח" ומשיתופי הפעולה שלו עם האחים כהן בקולנוע (״ברטון פינק״, ״האיש שלא היה שם״). מעניין להשוות בין הפרשנות של שלהוב לדמות לבין זו של ששון גבאי, שזכה בפרס אופיר על תפקידו בגרסת הסרט – שלהוב התחבר יותר לצד הקשוח והעגום מטבעו של המנצח הגאה אך מובס, בעוד גבאי השכיל לעגל את הדמות לשלמות. "טוני שלהוב, שאף הביע בפני את ההערכה העמוקה שהוא רוחש לששון, בחר בפרשנות אחרת לדמות", מסביר קולירין. "היה לי מאד מעניין גם לצפות בפרשנות שלו. הוא עושה מן תאופיק 'ילד', איש מבוגר שמסתיר ומגונן על הילד שבו. פרשנות יפה כשלעצמה".

מעניין לא פחות המקרה של דמותה של דינה, שבהצגה משוחקת בידי קטרינה לנק, ובמקור בידי רונית אלקבץ ז״ל. נדמה שלנק עושה חיקוי של אלקבץ מהסרט, כולל היד על המותן, פאוזות דרמטיות ואפילו שמץ של צרפתיות המתערבב בעברית הבימתית שלה. זה מוכיח כי השחקנים צפו בסרט כנקודת התייחסות, ולא רק קראו את המחזה ובראו דמויות יש מאין, וזה נאמר לזכות שתי היצירות. "אני חושב שכל אחד מהשחקנים עבד לפי דרכו", מסכים קולירין. "דיברתי עם קתרינה שמגלמת את הדמות שרונית שיחקה, היא סיפרה לי שאחרי שראתה את הסרט הפכה למעריצה של רונית והמשיכה וצפתה בכל סרט שרונית השתתפה בו ושיכולה הייתה להשיג. הדמיון במשחק נובע מהערכה עמוקה לעבודה של רונית". איך הרגשת לצפות בשחקנית שעושה את התפקיד של רונית?"אני מתגעגע כל הזמן לרונית. אבל היו רגעים במחזה כאשר משהו באינטונציה של קתרינה היה זהה לזה של רונית שהלב ממש נקרע".מהמסך הגדול לבמת התיאטרון. טריילר הסרט "ביקור התזמורת":נאמנות למקור

כאמור, המעבר לבמה הביא איתו כמה וכמה שינויים מהתסריט המקורי. כך למשל דמותו של חאלד, שגילם סאלח בכרי במקור, וכאן נקראת כאמל ומשוחקת בידי ג׳ורג׳ עבוד, לבנוני במוצאו. הוא לא ניחן בצ׳ארם של בכרי ג׳וניור (מצד שני, מי כן?) וזוכה לפחות זמן זרקור. כתוצאה מכך, סצנת החיזור האיקונית לצלילי "יש לי ציפור קטנה בלב" זוכה גם היא לטיפול אחר (ושיר שונה ברקע), בעוד מקום ההתרחשות שלה, הדיסקו-גלגיליות הסבנטיזי, מאפשר לשחקנים להשתעשע. תפקיד שעבר מקרה הפוך, כלומר גדל במחזה בהשוואה לסרט, הוא זה של אברום, שגונב את ההצגה בכל סצנה בה רק ניתנת לו הזדמנות. המחמאות כאן הולכות אל אנדרו פולק, המייצר המון רגש על הבמה, כמצופה מאחד השחקנים היותר בכירים בקאסט (המוכר כהארי מרשל מ"בית הקלפים" או מסרטים כגון "אהבה היא מוזרה" ובקרוב גם "נורמן" של יוסף סידר).

המקרה של פולק הוא דוגמה לרגעים קטנים המתגבשים לשלם גדול יותר, שכן המחזמר מייצר דגשים אחרים מאלה של הסרט - נפנוף השלום של דינה, אחת מן התמונות המהדהדות של הסרט, לא מודגש בגרסת הבימתית. לעומת זאת, בכל פעם שיש נאמבר מוזיקלי, צפות מחדש התמות המרכזיות של הסרט, העוסק באנשים שכל חייהם מחכים שיקרה משהו - ואז כשהוא אכן מתרחש מתקשים להתמודד. אשוב ואציין כי המחזמר נותר נאמן לסרט בכך שומר על עידון גם בנאמברים הגדולים. זה אמנם מונע ממנו לשלוח את הקהל הביתה בהרגשה מפוצצת, כנהוג בתיאטרון בעיר הזו, אבל זה ודאי שלא ימנע ממנו להצליח. בימוי קולח. "ביקור התזמורת - המחזמר" (צילום: Ahron R. Foster) לדבר עברית באנגלית

התסריט המקורי של קולירין עובד לבמה בידי איתמר מוזס ("Completeness"), מהבולטים שביוצרי התיאטרון הצערים בארצות הברית, הבמאי הוא דיוויד קורמר ("Our Town") ועל השירים והמנגינות אמון דיוויד יזבק, שחתום על הפסקולים של כמה וכמה גרסאות בימתיות-מוזיקליות לסרטים אהובים ("נשים על סף התמוטטות עצבים", "ללכת עד הסוף"). התיאטרון שהרים את ההפקה הוא האטלנטיק, מוסד שחגג לא מזמן 30 שנות פעילות ומאחוריו הצלחות כמו "Spring Awakening" ו"The Beauty Queen" שזכו בפרסי טוני (האוסקרים של עולם התיאטרון), ועבודה עם יוצרים בסדר הגודל של דיוויד מאמט, וודי אלן ומרטין מקדונה.כאמור, את הגרסה הבימתית ראיתי לפני ששמעתי או קראתי ביקורות או אפילו דעות של אחרים, ועם קהל אותנטי שלא צחק בבדיחות בעברית או בערבית - רק באנגלית. כלומר, אם חשבתם שהשקופית המבקשת לכבות טלפונים הייתה רק כדי ליצור אווירה, הכניסה של התזמורת לבמה מיד מבהירה כי ההצגה כולה תמשיך להתנהל בשלוש שפות, ללא תרגום. כמו בסרט, כמובן שהשפה השלטת היא אנגלית, בה מתקשרים נגני התזמורת המצרים עם מארחיהם הישראלים. אבל מדי פעם, כל אחת מן הקבוצות מסננת איזה משפט או חצי מילה בינה לבין עצמה. כדובר עברית יכולתי להתמוגג או להתחרפן לסירוגין מן השחקנים האמריקאים המאמצים את גרונם בשפת הקודש. אלה היו גם הרגעים שבהם אפשר היה לשחק במשחק ניחושי הזהויות, שכן יש שלושה שחקנים ישראליים בהצגה. אבל הסיפור היה מפתה מכדי לא להישאב פנימה והבימוי היה קולח מספיק על מנת להישאר בתוך החוויה. מה שמוביל כמובן לשאלת השאלות - האם נראה את המחזמר בישראל? קולירין אופטימי בעניין זה: "אני די משוכנע שכן, הייתה התעניינות מצד התיאטראות בארץ עוד לפני הבכורה ואני חושב שעכשיו אחרי התגובות הטובות זה יקרה מהר ממה שנדמה"."ביקור התזמורת" - תיאטרון אטלנטיק, ניו יורק