פסטיבל תיאטרון קצר: הלוואי שיהיה ליוצרים המוכשרים האלה קהל רחב

פסטיבל תיאטרון קצר שיתקיים בסוף השבוע בצוותא תל אביב מפתיע, עתיר כישרונות, צעיר ברוחו ומלא הומור נהדר. כדאי למנהלים האמנותיים של התיאטראות הממסדיים לצפות בו

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
"רגליים קרות". כאב נוגע ללב
ננו שבתאי
ננו שבתאי
ננו שבתאי
ננו שבתאי

פסטיבל תיאטרון קצר ה–21 בצוותא תל אביב יתחיל היום (חמישי) ויימשך עד מוצאי שבת. כצופה התאכזבתי הרבה פעמים מההצגות בפסטיבל שהתאפיינו באקראיות וסתמיות מסוימת. לא השנה.

תחת ניהולם האמנותי של גור קורן וארז דריגס יצא פסטיבל מפתיע, עתיר כישרונות, מעניין, צעיר מאוד ברוחו, אינטליגנטי ומלא הומור נהדר. הפסטיבל מורכב משני "מקצרונים" — אחד פוליטי ואחד שעוסק בנושא יחסים רומנטיים או משפחתיים. המקצרון הפוליטי התחיל במחזה קצר "42 מטר רבוע" (מאת שמואל נמט, בבימוי יקיר פורטל) על שני שותפים מסטולים שהחליטו לבקש יפה מבעל הדירה שלהם לתת להם אותה במתנה והם אפילו די משוכנעים שיצליחו. אלא שהעסק קצת מסתבך. יש במחזה שפת במה מעניינת ורגעי משחק טובים. הוא מבוסס על המצאה עלילתית טובה, אבל היה צריך לפתח אותו יותר מבחינה דרמטית, בדגש על חידוד ושכלול האמירה הפוליטית.

במרכז המחזה השני, "בשם השם" (מאת תומר אברהם, בבימוי רוני מנדלסון), בחור שנולד עם השם הטעון "יגאל עמיר" ושואף לנקות את שמו ולהביא שלום. זה מחזה מבריק ומצחיק עד דמעות. יש פה פגישה עם ראש הממשלה, שעמיר מאבטח אותו, שיחות שלום עם אבו מאזן והנייה, ופגישה עם בחור שסובל מבעיה דומה אך שונה — שמו רון ארד, והילדים היו צוחקים עליו במשחקי המחבואים, שהנה הנווט הידוע והאובד נמצא סוף סוף. מחזה קצר שהוא הנאה צרופה. המחזה השלישי, "פוליטיים" (מאת רועי מליח רשף, בבימוי מתן אמסלם), מציג מציאות שבה אסור להיות "פוליטיים". הגיבורה נשאלת על ידי הארוס שלה, במעמד הצעת הנישואים, למה הצביעה בבחירות האחרונות, והיא מסרבת לומר לו. מפה מתחיל מסע בריחה שלה יחד עם שותף דרוזי, שרגע לפני שהם מתנשקים הם מבינים שנשיקה ביניהם היא "אקט פוליטי", והם מיד עוצרים את עצמם, לא לפני שחישמלו הרבה "פוליטיים" במסע הבריחה לשווייץ, השקטה והלא פוליטית. המחזה מהיר, מצחיק ושנון.

ב"לווייתנים בחלל" (מאת דניאל כהן לוי, בבימוי איל וייזר) יש בסיס חלל במצפה רמון שבו יושבת מי שחלמה להיות אסטרונאוטית, אך כרגע התקבלה רק להיות "תומכת טלפונית", מין מוקדנית לאסטרונאוטים בחלל. לאף אחד, כולל לאסטרונאוט "ארנון", אין מושג מה הם מחפשים. כי כשהאסטרונאוט פוגש סוף סוף "חיים" בחלל, בצורת להקת לווייתנים מרהיבה, הוא מקבל פקודה לחסל אותם. זה מחזה שמצליח לאגד יפה גם ביקורת על הישראליות הצבאית, האלימה והעיוורת ליופי, וגם איזו רוח חופש אנושית ופיוטית, ולמרות הנימה הקומית הוא אפילו מרגש. בין מחזה למחזה יש מעברים מוזיקליים, שכתב ומבצע בחן תום חודרוב.

מתוך "בשם השם". מהיר ושנון
מתוך "בשם השם". מהיר ושנוןצילום: יחצ צוותא

שנייה לפני החתונה

גם המקצרון השני, על יחסים, לא נופל באיכותו. "רגליים קרות" (מאת אמיר זולטר, בבימוי עמית לוי) כולל כלה שרוצה לברוח, שנייה לפני החתונה. הצלמת שנקראת ברגע האחרון, אחרי שהמקורית הבריזה לזוג הצעיר, מגלה לה עוד כמה פרטים חשובים על החתן המיועד. דמות החתן נשארת מעט סתומה (גם בכתיבה וגם במשחק), אבל דמות הכלה משכנעת מאוד והמחזה מעלה נושא חשוב עם תמצית של כאב נוגע ללב. "העולם התחתון" (מאת אריאל ברונז, בבימוי טל וניג) שונה בשפת הבמה שלו מהמחזות האחרים במקצרון זה. הוא משלב וידיאו ולא מנסה להצחיק, למרות שהוא מצחיק באופן כואב ממש. הדמות הראשית היא גבר שננטש על ידי אביו, שאותו הוא פוגש בראשו, כשהוא חומק מהבן הפרטי שלו, הנכה והתלותי מאוד, ומאשתו, האם השתלטנית. זה מחזה מלא דמיון, משוחרר מאוד מבחינה אמנותית, ובו עולם פסיכולוגי קודר, יחד עם רפרנסים אמנותיים כמו המשורר פרננדו פסואה. התוצאה כואבת וחזקה.

ב"גידול ושמו בועז" יצרה המחזאית אורן דיקמן (בבימוי אנה בניאל) טקסט פשוט נפלא. נועה מגיעה לרופא, שמגלה אצלה גידול בלב. הגידול נראה בדיוק כמו בועז, האקס המיתולוגי שלה, וכדי לחסלו יש לחסל בפועל את האקס בועז, שבדיוק יוצא מהפרוקטולוג במרפאה. השילוב בין הדימוי — גידול בלב בצורת אדם שאהבנו ופגע בנו — לבין הפיזי, הממשי, עשוי פה בכישרון כתיבה של ממש, מלא המצאות, הומור ודמיון. הרעיון מתפתח באופן מפתיע ובעל עומק. אלה לא דברים של מה בכך, כשמדובר במחזה קצר, שקשה להגיע בו לאמירה של ממש שקורית על הבמה ולא רק נאמרת.

השילוב בין הדימוי — גידול בלב בצורת אדם שאהבנו ופגע בנו — לבין הפיזי, הממשי, עשוי פה בכישרון כתיבה של ממש

"תצרף" (מאת יאנה שלי, בבימוי מרב שפר ויואב היימן) משלב ארבעה מחזות קצרים. הוא לא מאוד מקורי מבחינת המבנה שלו וגם הנושאים נשענים (גם אם במכוון) על רפרנסים דרמטיים מוכרים. ככלל, היה כדאי לא לחזור יותר מדי על קלישאת הכלה הבורחת מהחופה (שפה, בניגוד לראשון, לא מנומק דיו). עם זאת, גם המחזה הזה כולל רגעים אנושיים ומשחקיים יפים, אמינים, ובימוי דינמי עם תנועתיות מגוונת וכמובן הומור. מלבד שני המקצרונים יש מקצרון שנקרא "קצר על הבר" (שלושה מחזות נוספים מאת אורן דיקמן, אלונה וינד רז, ועדינה חיימיס) וכן "קצר במשרד" (מאת ובבימוי יובל ינאי) המתרחש במשרד מנהל צוותא. את אלה לא הספקתי לראות.

"העולם התחתון". מחזה מלא דמיון
"העולם התחתון". מחזה מלא דמיוןצילום: דניאל לנצוז

הפסטיבל מעלה שאלות חשובות בעולם התיאטרון המקומי. היוצרים ברובם צעירים, שמותיהם לא מוכרים וחלקם ייעלמו בתהום הנשייה. זה מצער מאוד. כדאי למנהלים האמנותיים של התיאטראות הממסדיים לצפות בפסטיבל ולתת סוף סוף הזדמנויות למחזאים צעירים מוכשרים. כאלה יש פה כמה וכמה, כמו גם במאים טובים. מהות הפסטיבל, הבסיס שלו וגם מה שיקבע את התוצאה היא כתיבה דרמטית טובה.

לא חייבים לראות בתיאטרון הרפרטוארי פסגה, אבל כל יוצר רוצה להיחשף לקהל רחב ובעיית המחזאים בארץ מוכרת ליוצרי תיאטרון. כמעט אי אפשר להתקבל לתיאטרון ממסדי בימינו אם את/ה מחזאי/ת צעיר. זה חייב להשתנות. יש יותר מדי מחזאים מבוגרים ומוכרים שממחזרים חומרים כבר עשרות שנים ומציגים דרמות אוטומטיות וצפויות שלא מאתגרות את הראש או את הרגש. הפסטיבל הנוכחי כולל כל כך הרבה כישרון ובעיקר רוח צעירה ואמירות אקטואליות לתקופתנו. הלוואי שיהיה ליוצרים חרוצים ומוכשרים אלה קהל רחב ובמה לזמן ממושך יותר, כי הם ראויים מאוד.

זמני הצגות

פסטיבל תיאטרון קצר, צוותא תל אביב. ניהול אמנותי: גור קורן, ארז דריגס; ועדה אמנותית: נועה שכטר, מוריה זרחיה ומולי שולמן; תאורה: יאיר סגל (מקצרון פוליטי) ומתן פרמינגר (מקצרון יחסים); עיצוב: מיה בבילה ונועה אתגר (מקצרון פוליטי), עדי ביבר ורוני שימרון (מקצרון יחסים)

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ