חאן גרים בכיף

בדיקה של שישה חניוני לילה בדרום מגלה, כי מי שמחפש 
לינה מבודדת בחיק הטבע לא תמיד ימצא אותה במקומות אלה, השוקקים תיכוניסטים ומשפחות. ובכל זאת, קסם המדבר נשאר

משה גלעד
משה גלעד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
משה גלעד
משה גלעד

יש המון קסם בפשטות הרומנטית של לינה בשטח, תחת כיפת השמיים. איזה צורך יש לנו בדלפק קבלה, במיטות, שמיכות ומפתח לחדר? הצרכים שלנו הרי פשוטים ובסיסיים. כל זה נשמע מצוין, אבל אז, בשש וחצי בערב, לאחר כמה שעות נהיגה מייגעת ובתום ארבעה קילומטרים בדרך עפר מאובקת במכתש רמון, כאשר לרגע נדמה היה שהציוויליזציה נותרה סוף סוף מאחור, הגענו לחאן בארות. 300 תלמידי בית ספר תיכון מירושלים הגיעו לחניון הגדול והמסודר הזה כמה דקות לפנינו. הם היו מקסימים, צעירים, שופעי מרץ והורמונים של בני שש עשרה. רעש גדול עלה מן החניון. באור אחרון קל היה להבחין שהם מחפשים את ההרכב הנכון לשנת הלילה. הם שוטטו בכל רחבי החניון הגדול, מזיזים מאות תרמילים, מדברים, עוברים מקום, מחייכים והולכים הלאה. הם נראו כמו להקה של עופות נודדים שעושים עוד סיבוב מעל צמרת העץ כדי לבחור את מקום הלינה המדויק. קסם הלינה המבודדת בחיק הטבע התפוגג.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ