שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"טיסת השוקולד", הסינדרום: למה אנשים חוטפים קריזה כשהם נכנסים למטוס

הם יוצאים לחופשה, נכונים להירגע ולשכוח מהצרות, אבל עוד בטרם התיישבו על כיסא נוח עם קוקטייל ביד או סיירו בשדרה בעיר זרה, האגרסיות מתפרצות: מדוע "טיסת השוקולד" בישראייר היא רק דוגמה קיצונית להתנהגות שכיחה, ואיך קרה שמספר מקרי התוקפנות בטיסות קפץ ממאות לאלפים בשנה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

הרגע שמערער את שלוותי הוא אותו רגע שבו הנוסע שיושב לפני לוחץ על הכפתור הכסוף בידית המושב ומטה את המסעד לאחור. האינטימיות הזאת, שבה ראשו נח בחיקי, אינה לרוחי. עד אז אני משכנע את עצמי שהטיסה תעבור בנעימים, אבל האופטימיות מתפוגגת כאשר משענת המושב שלפני תקועה עמוק בבטני. באותו רגע אני מבין היטב מדוע המונח "זעם אווירי" (Air Rage) נפוץ כל כך. אין כאן המצאה ישראלית, או תופעה ייחודית. למרות שבשנה האחרונה זכה הזעם האווירי לפופולריות גדולה ברשתות החברתיות בישראל, בעיקר בעקבות הצילומים מ"טיסת השוקולד", התופעה היא כלל עולמית. טיסות משגעות אותנו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ