מסע ברכבת ישראל: סיפור על רעב, ייאוש, חלמאות ותושייה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נוסעים בתחנת ההגנה בתל אביב
נוסעים בתחנת ההגנה בתל אביב. רציפים נטולי צלצילום: אורן זיו
משה גלעד
משה גלעד
משה גלעד
משה גלעד

הרכבת לדימונה חלפה על פני מגרש שבו חנו כ-100 אוטובוסים ישנים. רגע אחר כך הפחידה הרכבת עדר כבשים ואז ראינו כמה מכוניות נטושות. לכאורה היה בזה משל לחילופי הדורות ולהתפתחות. הנה הרכבת הדוהרת מחליפה את האוטובוסים המחלידים. במציאות זה היה רק עוד חלק זעיר ממגרש הגרוטאות הענק שמאיים לכסות את הארץ.

הנסיעה שמתוארת כאן נערכה כמובן ביום חול. רכבת ישראל לא נותנת שירות לנוסעיה בשבתות. בכל ארץ אחרת מעודדים את קהל הנוסעים לטייל בסוף השבוע ברכבת. המחירים נוחים יותר. הצפיפות פחותה. לא כאן. בימים האחרונים מתנהלת מלחמת עולם סביב שאלה שהתשובה עליה ברורה לחלוטין לכל מי שיש לו טיפת היגיון – הרכבת מסיעה מאות אלפים בכל יום ולכן, אם היא ממילא לא פועלת בשבתות, מוטב לתחזק אותה בימי ההשבתה. תשכחו מההיגיון הזה. גורם בש"ס צוטט השבוע כאומר: "יש הבדל בין פיקוח נפש למדיניות של גוף כמו הרכבת שמבקש לתת שירות טוב יותר לנוסעים". שירות טוב יותר, חייבים להזכיר את המובן מאליו, הוא קפיצה ברכבת בבוקר שבת לביקור בעכו או באשקלון. חבל, אבל זה לא יקרה בקרוב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ